מי שומר על כלב השמירה?

14.12.2016

הסתכלתי, קצת בפליאה אני חייב להגיד, על עצומת התמיכה של העיתונאים בעיתונאי רביב דרוקר, לאחר שראש הממשלה נתניהו פרסם בפייסבוק שלו פוסט שתקף את דרוקר. "ראש הממשלה חצה קו אדום", טענו העיתונאים, שכנראה חשים שהם לא חוצים שום קווים אדומים. עכשיו, אי אפשר לחשוד בי שאני מתומכיו הגדולים של נתניהו, כן? בעיניי הוא רחוק מלהיות אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו. אבל מדובר בראש ממשלה שנתון למתקפה בלתי פוסקת מצד עיתונאים, וזו דרכו להגיב. האם זה היה פוסט ראוי? כנראה שלא. וגם לא כל כך ממלכתי. אבל כשאדם (כן, גם ראש הממשלה הוא בן אדם) מקבל כל כך הרבה מכות, חלקן מתחת לחגורה, די צפוי שהוא יעשה שימוש בכלים העומדים לרשותו כדי לתקוף חזרה.

מכתב התמיכה הזה של העיתונאים, שמחליט שראש הממשלה חצה קו אדום, הוא רק סימפטום בעיניי להיפוך משונה בתפקידם של העיתונאים, ממי שמוסרים מידע לכאלו שגם יוצרים ומכוונים אותו בהתאם לאג'נדה בה הם מאמינים. נראה כאילו התפקיד של העיתונאים, כמו שהם תופסים אותו, הוא לא רק לחשוף ולגלות מידע, אלא להיות מובילי דעת קהל, כל עוד הקהל מוטה בכיוון הנכון שהם מתווים לו.

 הבעיה היא שהקהל לא כל כך מעוניין. הקהל, כלומר אנחנו, לא עף על זה שמכתיבים לו מה לחשוב, בעיקר אם הוא נוטה להחזיק, בחלקו או ברובו, בדעות שונות מאלו שהוא רואה בתקשורת. זו, לדעתי, הסיבה שמילת השנה של מילון אוקספורד היא post-truth, כלומר, פוסט-אמת. פוסט-אמת, מסביר המילון, הוא "שם תואר המתייחס לנסיבות שבהן עובדות אובייקטיביות משפיעות פחות בעיצוב דעת הקהל מאשר הפנייה לרגש ולאמונה האישית". או בקיצור, אינטרנט ובעיקר רשתות חברתיות. בגלל שהקהל כבר לא תופס את העיתונאים כמדווחים אובייקטיביים של אירועים שמתרחשים אלא כצד מעוניין, שהדיווח שלו מוטה ומושפע מדעותיו האישיות, הוא פונה לצרוך מידע דמוי-חדשות, שלעתים קרובות הנו מסולף, ממקורות אחרים (מי אמר פייסבוק?).

 זו, לדעתי, הסיבה שטראמפ נבחר בניגוד לכל התחזיות בתקשורת, וזו גם הסיבה שהבריטים הצביעו בעד הברקזיט ושמועמד הימין הקיצוני באוסטריה היה קרוב מאי פעם לניצחון בבחירות לנשיאות . זו תנועת הבקלאש שמרבים לדבר עליה, המגמה הנגדית: נראה לנו שהעיתונות סוחבת לצד אחד? אנחנו נסחב לצד השני. כן, העדר עיתונות חופשית הוא הדבר הראשון שמצביע על קיומה של דיקטטורה, אבל מה עם דיקטטורה עיתונאית, שמושכת אך ורק לצד שנראה לה? העיתונאים שחתמו על עצומת התמיכה בדרוקר סברו שראש הממשלה חצה קו אדום, אבל התעלמו מכך שכשהם חוצים קו אדום אין מי שיאמר להם את זה. העיתונות היא אולי כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל מי שומר על כלב השמירה?

מקור : יעקב גורסד

מודעות פרסומת

ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי: "ישראל בלתי ניתנת להשמדה"

"איראן מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה איום קיומי על מדינת ישראל. יותר ויותר אנשים מתחילים לחשוב ככה"

17/11/2016, 13:45 שירות גלובס

מל"ט אמריקאי משגר טיל / צילום: יחצ

ראש המוסד התשיעי של מדינת ישראל, אפרים הלוי, התארח היום (ה') במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים ודיבר על יחסי הכוחות בין ישראל, ארה"ב ורוסיה. "אני חושב שאיראן מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה איום קיומי על מדינת ישראל. יותר ויותר אנשים מתחילים לחשוב ככה", אמר הלוי.

הלוי הוסיף: "זה לא אומר שאני לא חושב שכל מאמץ צריך להיעשות כדי למנוע מאיראן להגיע לנשק אטומי. ישראל לא ניתנת להשמדה. אם לא הצלחנו ב-70 השנים האחרונות האלה ליצור רמה מסוימת של ביטחון שיעזור לנו לעמוד בפני כל רמה של סכנה, אז אני חושב שהיינו נכשלים במשימתנו. אני מקווה שאת ההישגים שהשגנו לא נצטרך לבחון, אבל אני מאמין שישראל תשרוד כל איום".

הלוי אמר עוד: "אין שירות ביון כלשהו בעולם ואין מדינה בעולם שנאלצו להתמודד עם בעיות כשל ישראל, אף מדינה אינה מתמודדת עם בעיות כאלו. אני לא אומר שלא היו ולא יהיו לנו אבדות, לא את כולם נצליח להציל, אבל אנחנו צריכים להיות מאוד גאים בעצמנו. אם אחרי השואה איבדנו שליש מהאומה שלנו והצלחנו לקום מהעפר ולהגיע להיכן שהגענו, אף אחד לא יכול לאיים עלינו ועלינו להיות בטוחים בעצמנו שנשרוד".

בנוגע למערכת היחסים בין ישראל לשתי המעצמות, ארה"ב ורוסיה, אמר הלוי: "ארה"ב ורוסיה יהיו פה לעוד הרבה זמן והשורה התחתונה היא שאנחנו נצטרך להחליט איך אנחנו, בחוכמה וביעילות ובזהירות, ננהל את היחסים שלנו עם המעצמות. עלינו לשכוח את הקלישאות בכל הנוגע לגישה שלנו. אנחנו לא צריכים לסיים סכסוכים, אלא לחיות איתם ולצורך כך צריך לחשב מחדש את האסטרטגיה שלנו".

מקור : גלובס

יובל גנור רשת ב’: המשטרה גוף שאי אפשר להאמין לו

יובל גנור רשת ב (צילום מסך)

בתמונה: הידיעה ברשת ב’ (קרדיט: צילום מסך אתר רשת ב’)

במאמר המערכת, כך פורסם, אמור להתייחס עורך החדשות של קול ישראל ורשת ב’, יובל גנור, לאירוע בו ירו שוטרים למוות בנוסע הרכב.

גנור בוחן את טענות השוטרים שדיווחו כי המכונית נסעה בצורה מאיימת, ואת טענת השוטרים כי הבחינו שכוונת הנהג לדרוס אותם.

השבוע, אומר גנור, התברר שלא היה כל ניסיון דריסה, והירי הזה בוצע, למעשה, שלא לצורך.

רק היום (שישי) נודע עוד סיפור אחד מיני רבים, בו המדינה נאלצה לשלם פיצוי של חצי מיליון שקלים לראש מועצת גן יבנה, דרור אהרון, שזוכה מעבירה שבדיעבד נמצא כי המשטרה לא דייקה כשקבעה כי בוצעה ביוזמתו.

מאמרו של גנור, פותח פתח לשאלות נוספות, האם ידיעות הנשמעות חדשות לבקרים מן המשטרה אשר קובעות לעיתים אם אדם זה או אחר יצא לחופשי או יכלא, או לדוגמא יוארך מעצרו, “על פי מידע מודיעיני” אינם המצאות בדיוק כמו סיפור הדריסה?

מי יבטיח לנו שהצהרה עלומה כגון “מידע מודיעיני”, שמן הסתם נועדה לכתחילה לסתום את הגולל ולא לאפשר פרטים נוספים, אינה בדיעבד מניפולציה של המשטרה, או גרוע מכך, הונחתה מלמעלה?

אף אם נאמר כי מדובר בטובת הציבור לדעתם של קציני המודיעין, עדיין זאת דעתם, והנה מתברר שדברי השוטרים אינם בהכרח אמת, או לפחות דברים הבאים ממקום נכון. למותר לציין שאין להכליל בכך את כל הארגון.

קצרה היריעה מלהכיל כתבה שתעסוק בכל ההיבטים המדאיגים העולים מהשאלות הקשות הללו. לפחות דבר אחד אפשר ללמוד מכך, המתאים גם לחודש הרחמים וסליחות אלול. כששומעים שהמשטרה “על פי מידע מודיעני” קבעה כי למאן דהוא כך וכך, לא נמהר כל כך לקבל ולשפוט את אותו אדם, כי מי יודע מתי תגיע הידיעה “התברר של כך היה”…

מקור : טודיי