מוסד אילנית משרד הרווחה: מכים ומרעיבים חוסים כמו באושוויץ

אילן בוטרנו בן 52, חוסה במוסד "אילנית", פונה לבית חולים עם פנס בעין, שם אובחן עם שברים בארובת העין ובלסת. האחות ששוחחה עמו טענה כי הוא הצביע על המטפל כמי שהיכה אותו. אמו: "זו לא פעם ראשונה. הוא הרבה פעמים סובל מחבלות

חוסה בן 52 בעל פיגור שכלי ששהה במוסד "אילנית" בפרדס חנה מותקף כדרך קבע על ידי המטפלים שלו – כך טוענת משפחתו. קרוביו של החוסה, אילן בוטרנו, שהתירו לפרסם את שמו, סיפרו היום (חמישי) כי השבוע הגיע השיא כאשר הוא נאלץ להתפנות לבית החולים הלל יפה שבחדרה עם פנס בעין, שם אובחן עם שבר בארובת העין ובלסת.

שושנה בוטנרו בת 72 מחיפה, אמו של אילן, הסבירה כי מגיל 20 הוא לא נמצא בבית, אלא עובר ממוסד למוסד. לדבריה, הוא מתפקד אך מוגדר סיעודי. המוסד האחרון שבו שהה היה בית חולים פסיכיאטרי בטירת הכרמל משום שמשרד הבריאות לא מצא לו מקום אחר. משם הוא הועבר למוסד "אילנית". בוטנרו טוענת כי ב"אילנית" הוא נמצא כמה פעמים על ידי בני המשפחה חבול ומוכה.

"המקום הזה מלכתחילה לא היה לרוחי", אמרה, "המקרים שיש שם מבחינת פיגור מלחיצים את הבן שלי. לא טוב לו שם. אבל במשרד הבריאות אמרו שאין להם פתרון בשבילי ואין להם מקום אחר להעביר אותו אליו".

"הוא כבר מוכר בבית החולים הלל יפה", המשיכה האם,

"הוא הגיע לשם הרבה פעמים עם חבלות. מי שלקח אותו לבית החולים ביום שלישי היה המטפל עם האוטו של המוסד. הוא הגיע פנס בעין, עשו לו צילום וראו שיש לו שבר בארובת העין ובלסת. העין שלו סגורה כולה בגלל שטף הדם וכולו מעוות".

"הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם". אילן בבית החולים (צילום: באדיבות המשפחה)

בוטנרו הייתה בחו"ל בזמן התקרית ולכן במוסד הזעיקו את אחותו לימור.

"הבת שלי חקרה אותו וצילמה אותו בווידיאו. אילן אמר שם בפירוש שהמדריך שיושב בצד הוא זה שנתן לו בוקס בעין", הסבירה בוטנרו, "אחרי שעושים בירור מקיף מגיע שוטר ופותח תיק נוסף במשטרה, מהלל יפה שלחו אותו לבית החולים רמב"ם וקבעו שהוא צריך ניתוח".

אילן פונה מחדרה לבית החולים בחיפה ועבר ניתוח. יממה לאחר מכן הוא כבר שב חזרה למוסד "אילנית". "כעבור יום מחזירים אותו חזרה לאותו מקום שהרביצו לו", אמרה בוטנרו, "במשרד הבריאות אומרים שאין להם פתרון בשבילו, אין לאן לשלוח אותו, אין לאיפה להעביר אותו".

בוטנרו זועמת על העובדה שאותו עובד, שלדברי בנה היכה אותו, עדיין עובד במוסד. "הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם, עכשיו לקחתי עו"ד ואני מנסה לגלגל את הדברים". לדבריה, זו לא פעם ראשונה שהצוות מכה את הבן שלה. "קשה לאזן אותו מבחינת התפרצויות. הוא דביק, מכל מי שעובר לידו הוא מבקש עזרה. כל פעם כשהייתי מגיעה לפגוש אותו, ראיתי חבורות על הגוף ופנסים בעיניים, וכל פעם הם היו אומרים שהוא נפל".

"בפעם האחרונה שהוא שבר את היד, הם הודו – המטפל תפס אותו בכוח ושבר לו את היד. זה היה לפני שנתיים או שנה וחצי", המשיכה. "לפני כן, הוא הגיע עם שפה שסועה והם טענו שאף אחד לא הרביץ לו. בספטמבר שוב שברו לו את היד. הלכתי והתלוננתי במשטרה על זה שהמטפלים הרביצו לו ובמשטרה סגרו את התיק, ולא עשו כלום. אין לי את הכוחות האלו בגיל שלי להתמודד נגד הרשויות".

"הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ". הפנס בעין של אילן (צילום: באדיבות המשפחה)

"המדריכים לא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים והם שונאים את עצמם"

בוטנרו קוראת לכל מי שיכול לעזור לה להפסיק את ההתעללות והאלימות שמתרחשת במוסד הזה.

"אני מבקשת שיפסיקו להרביץ, זה פלילי. צריך לעצור את הבחור הזה, לא רק לדבר אלא לעשות צדק. האנשים האלה, שהם מסכנים וחסרי אונים, שלא יהיו חשופים לברוטליות של מי שמטפל בהם. אני מבקשת שתהיה השגחה, טיפול טוב יותר. הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ, אני זועקת לא רק בשביל הבן שלי אלא בשביל כלל האנשים".

זו אינה הפעם הראשונה שמוסד "אילנית" נכרך בפרשת התעללות בחוסים. בתחקיר שפורסם בערוץ 10 בשנת 2013 תיעד חוקר פרטי שהסתנן למוסד את מסכת העינויים שעוברים החוסים במקום. משרד הבריאות טען בזמנו כי "עד סוף השנה תסתיים ההתקשרות עם המוסד", אולם ניכר כי דבר זה לא קרה.

גם אחותו של אילן הביעה זעם נגד ההתנהלות המוסדות כלפי חוסים, וטענה כי מדובר בתופעה רחבה של העסקת עובדים מצד משרד הבריאות והמדינה שאינם מוסמכים לטפל בחוסים חסרי ישע כמו אחיה. "עובדים במקומות האלה מדריכים שלא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים, הם שונאים את עצמם על המקום שהם הגיעו אליו בחיים, והם מתוסכלים על המקום שבו הם נמצאים", אמרה, "הם לא מקבלים הנחיה או הדרכה, הם מתוסכלים והם צריכים אנשים שיעבדו במקומות האלה. אחי הוא פציינט קשה, והוא צריך לקבל טיפול".

עוד היא הוסיפה: "לא יכול להיות שיעבדו במקומות האלה אנשים לא מוסמכים. הוא חוסה, הוא לא יכול להיות איתנו בבית. אנחנו רק מבקשים שבמינימום יטפלו בו שצריך. הם מאיימים שהם יכניסו אותו לחדרים אטומים ויזריקו לו חומרים. זה לא פעם ראשונה שזה קורה, כבר קראנו למשטרה וסגרו את התיק. יש פה משהו שהוא באחריות המדינה. זה ליקוי רציני".

המשטרה: "נעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם"

מהמשטרה נמסר: "בתחנת משטרת חדרה התקבלו שתי תלונות, האחת במהלך חודש ספטמבר 2015 והאחרונה במהלך השבוע האחרון. עינינם של התלונות – חשד לתקיפה חבלנית. משטרת חדרה מנהלת את החקירה שטרם הסתיימה. החקירה מתנהלת בשיתוף משרד הרווחה בשל מוגבלותו של הקורבן. משטרת חדרה קשובה ורגישה לארועים הנחקרים בשל מצבו של הקורבן ונעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם האפשרי לאחר שתיגבה עדותו של הקורבן על ידי גורמי הרווחה כנדרש".

ממשרד הבריאות נמסר כי הם בודקים את המקרה.

מקור : פשעי משרד הרווחה

מודעות פרסומת

המדינה מודה: נשים אתיופיות טופלו למניעת הריון באופן פסול

מנכ"ל משרד הבריאות הורה באחרונה להפסיק להשתמש בתרופה שנשים אתיופיות טענו שהופעל עליהן לחץ לקחת אותה ושגרמה לתופעות לוואי רבות

בעל תפקיד רשמי במדינה מכיר לראשונה בכך שנשים אתיופיות בישראל קיבלו באופן גורף זריקות "דפו-פרוברה" – אמצעי מניעה בעל תופעות לוואי רבות. זאת, לאחר שעולות מאתיופיה העידו כי הופעל עליהן לחץ לקבל את הזריקה, כדי לצמצם את שיעור הילודה בקרבן. הזריקה נפוצה בעיקר בקרב חוסות ונשים הסובלות מפיגור.

לפני מספר ימים שלח מנכ"ל משרד הבריאות, הפרופ' רוני גמזו, מכתב לארבע קופות החולים, ובו הנחה אותן שלא להזריק עוד באופן אוטומטי את התרופה לנשים אתיופיות. עד כה, משרד הבריאות ויתר הגורמים הרשמיים שללו את התופעה והסירו מעליהם אחריות.

"מבלי לנקוט עמדה או לקבוע עובדות באשר לטענות שעלו בהקשר זה", כתב מנכ"ל משרד הבריאות, "אני מבקש להנחות להבא את כל רופאי הנשים העובדים בקופה ועם הקופה, שלא לחדש מרשמים של דפו פרוברה לנשים ממוצא אתיופי או נשים אחרות שמכל סיבה יש חשש שמא לא הבינו את השלכות הטיפול". גמזו מבהיר כי יש לתת את הזריקה רק "לאחר שיחה עם המטופלת בה יבקש הרופא להבין מדוע יש שימוש באמצעי מניעה בכלל ובזה בפרט, האם היא מבקשת להימנע מהריון מרצונה החופשי והאם היא מבינה את תופעות הלוואי למול אמצעי מניעה אחרים". את דרישתו "יש לבצע בנגישות תרבותית מתאימה", הוסיף המנכ"ל, "תוך היעזרות במידת הצורך במגשרים בני העדה האתיופית או בשירותי תרגום רפואי".

מכתבו של הפרופ' גמזו בא במענה למכתב ששיגרה עו"ד שרונה אליהו חי מהאגודה לזכויות האזרח בשמם של כמה ארגונים חברתיים, שדרשו להנחות את קופות החולים להימנע ממתן הזריקה באופן גורף לנשים ממוצא אתיופי. הארגונים – האגודה לזכויות אזרח, אשה לאשה, טבקה, האגודה הישראלית למען עולי אתיופיה, רופאים לזכויות אדם ומרכז תמורה למניעת אפליה – דרשו "לפתוח בבירור מקיף אודות הפרקטיקה של עידוד השימוש בדפו פרברה בקרב נשים יוצאות אתיופיה ולאתר את האחראים לה".

מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו

מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו. צילום: אמיל סלמן 

לפני כחודש וחצי פורסם תחקיר מקיף בנושא, שכלל עדויות מפי 35 נשים עולות מאתיופיה, בתוכנית תוכנית התחקירים "ואקום" של העיתונאית גל גבאי בטלוויזיה החינוכית. את העדויות אספה גבאי עם התחקירנית סבה ראובן. התחקיר הביא עדויות מפי הנשים שמאחורי הסטטיסטיקה, המצביעה על ירידה של כמעט חמישים אחוזים בילודה בקרב עולי אתיופיה בתוך עשור. התחקיר חשף מנגנון שיטתי שפעל במחנות המעבר באתיופיה ובהמשך גם בישראל, בו נשים נדרשו לקבל את זריקת ה"דפו-פרוברה" על מנת להביא לצמצום הילודה בקרבן, לעתים תוך הפחדה ואיומים. "אמרו לנו בואו יש חיסונים", סיפרה אחת הנשים, "אמרו לנו שלא צריך ללדת הרבה, שמי שמוליד הרבה יסבול מהחיים…שם אתם הולכים לעבוד בעבור אוכל, יהיה לכם קשה כלכלית, כך אמרו לנו…קיבלנו את הזריקה, קיבלנו כל שלושה חודשים. אנחנו לא רצינו. סירבנו והתנגדנו לזה. אמרנו שאנחנו לא רוצות".

בתגובה לשאילתא שהועברה בנושא לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ענה האחרון כי: "אין ולא היתה שום הוראה להעדיף טיפול זה בקרב נשים אתיופיות, כולל לשם מניעת היריון, והתרופה ניתנת על פי ההתוויות המקובלות ועל פי מצבה של המטופלת והתאמת התרופה למחלתה, כולל התחשבות בתופעות לוואי העלולות לנבוע מהשימוש בתרופה".

בשנת 2009 פרסמה חדוה אייל מארגון "אשה לאשה" דו"ח בעניין מתן הזריקה "דפו-פרוברה" לנשים עולות אתיופיה בישראל. כחלק מהכנת הדו"ח, פנה הארגון לגורמים ממסדיים שונים. משרד הבריאות מסר בתשובתו ב-2008 כי התכשיר נועד למנוע הריון "כשיש אינדיקציה רפואית לכך וכשלא ניתן להשתמש באמצעים אחרים“. קופת חולים כללית השיבה שהזריקה ניתנת "כאשר ישנו כישלון של אמצעי מניעה אחרים". הזריקה נפוצה בעיקר בקרב נשים הסובלות מפיגור, נשים חוסות ושוהות במוסדות מאחר שהוא מאפשר שליטה חיצונית על ידי המזריק, ומניעת ההריון אינה תלויה ביכולת וברצון העצמי ליטול גלולות מדי יום או לעבור הליך פולשני של החדרת התקן תוך-רחמי. בין תופעות הלוואי של הזריקה: פגיעה במסת העצם, שינויי מצב רוח ונטייה לדיכאון, כאבי ראש והשמנה.

נתוני קופת חולים כללית שהועברו לצורך כתיבת הדו"ח לימדו כי מתוך עשר קבוצות מוצא שונות המוגדרות בנתוני הכללית, ולמרות שיעורן היחסי באוכלוסייה, מתוך כלל הצרכניות של הזריקה, 57% מהן בשנת 2008 היו יוצאות אפריקה. במבנה הדמוגרפי של האוכלוסייה בארץ, ולנוכח העובדה שלמבקשות מקלט יוצאות אפריקה אין גישה לקופות החולים בישראל, כי חוק בריאות ממלכתי אינו חל עליהן, מדובר אך ורק בנשים מהקהילה האתיופית.

מקור : הארץ