החתול והשמנת

השחיתות בעיריית חיפה: עבירות הבנייה החמורות של מנהלת אגף הנכסים והשמאות, פנינה פז, והחיפוי עליה • תשלומי הארנונה ומס ההשבחה שלא הוטלו עליה בסכומים של כחצי מיליון שקלים • וגם: מילה להגנת יוסי ביילין בפרשת השר המנוח בן־אליעזר .

מרדכי גילת

פורסם ב: 02.09.2016 00:51 עודכן ב: 02.09.2016 00:53
לפני שבוע הבטחתי כאן להידרש לחומרים חדשים שהגיעו אל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת בפרשיות עיריית חיפה. לא לעצור בפרשת עו"ד יגאל זאבי שנבחר במכרז מושחת לתפקיד מנכ"ל האגף לאמנות, תרבות וספורט, נפסל בידי משרד הפנים, נבחר מחדש בצורה מושחתת ושוב ממתין להכרעת משרד הפנים בפרשה.
מגישה: ליטל שמש // אורח: מדכי גילת // צילום: דורון פרסאוד // מאפרת: מירב דרזי מאירי
אני ממהר לקיים את ההבטחה: גיבורת השערורייה הפעם, האורחת החדשה שלנו, היא פנינה פז, 62, מנהלת אגף הנכסים והשמאות בעירייה מאז 2005. מדובר באישה דומיננטית, כוחנית, שהסמכויות הרבות שהופקדו בידיה הפכו אותה לאחת הנשים החזקות במוסד העירוני הנגוע.

כל כך חזקה, כל כך כוחנית, עד שכבר שנים נמנעים בעירייה מלהעמיד אותה לדין יחד עם בעלה, הרופא הגינקולוג ד"ר ברעם פז, בפרשת עבירות וחריגות בנייה חמורות בביתה, או להוציא צו הריסה; נמנעים מלדרוש ממנה לשלם תשלומי ארנונה אמיתיים וכן היטלי השבחה וכספים אחרים הנאמדים במצטבר בחצי מיליון שקלים לפחות –  עוצמים עיניים לכבודה.

"היא בחזקת עוף מוגן", לשון עובד באגף הפיקוח, "היא מצפצפת על החוק ועל המינהל התקין. אזרח רגיל, שהיה נגוע במעשים שבהם היא נגועה, היו קורעים אותו לגזרים".
עובד אחר אמר לנו השבוע: "זה לא התחיל לפני שנתיים־שלוש כשמנעו מהפיקוח לערוך ביקורת בקוטג' שלה ושל בעלה, ד"ר ברעם פז, ברחוב אורבך בשכונת דניה היוקרתית. זה התחיל עשרות שנים קודם לכן כשהיא ובעלה בנו לעצמם את הקוטג' שלהם בן שלושת המפלסים, סטו מהתוכניות ומהיתר הבנייה, נחשפו, ובאורח פלא לא שילמו מחיר על מעשיהם ולא הועמדו לדין.
פז. דווקא בגלל מעמדה – השחיתות האישית שלה מקבלת משנה חומרה
"מה שקורה בשנים האחרונות זה להוסיף חטא על פשע כי הם ממשיכים לא לשלם ארנונה על השטח האמיתי של הבית; כי בעירייה לא דרשו מהם לשלם היטלי השבחה ואגרות בנייה אחרות; כי מנעו ממפקחי אגף הארנונה שלנו לקיים ביקורת בבית מנהלת האגף. כשאחד מאנשי הפיקוח הבכירים, אפרים שמו, טילפן אל ד"ר פז בדצמבר 2013 וניסה לתאם איתו ביקור בווילה – אמר לו האחרון כי אשתו היא מנהלת אגף הנכסים והוא לא מבין מדוע צריך לבוא לבדיקה".
– באלה המילים?
"זה לפחות מה שסיפר אותו מפקח בכיר אחרי שיחת הטלפון שלו עם הבעל הרופא. הוא נדהם מהתשובה ודיווח עליה למי שדיווח. הוא חיכה להנחיה של הממונים עליו, אבל ההנחיה, אתם בוודאי מנחשים, לא הגיעה".
– ואז מה קרה?
"לא קרה כלום. המריחה נמשכה כשבני הזוג משלמים למשל ארנונה על מחצית משטח הקליניקה בתעריף מצחיק של מחסן ולא של עסק – הבדל של יום ולילה. אבל בשיחות מסדרון דיברו שוב על התיק הזה, על קשר השתיקה, על עצימת העיניים – על עשרות מ"ר שמשפחת פז לא שילמה בשבילם אגורה.
"חלפו כמה ימים וכאשר עלה חשש שהשערורייה תפרוץ החוצה – הגיע פתאום לאגף לאכיפת הגבייה בעירייה מכתב בחתימת ד"ר פז. הדוקטור הבין כנראה שיותר אי אפשר להסתיר את העסק שלו המתנהל שנים בדירת מגורים – ושלח גירסה כתובה לעירייה.
"עיקרה: מעולם הוא לא ניהל מרפאת מומחים במקום המגורים שלו ושל משפחתו ברחוב אורבך 8. את הפציינטים שלו הוא מקבל בקליניקה הנוספת שלו בקריית ביאליק… את הקליניקה שלו בביתו, המשתרעת על 44 מ"ר, הוא הציג ברצינות כחדר עבודה שלו למקרה חירום…"
– כלומר, הוא שיקר לעירייה במצח נחושה? 
"אתם אמרתם".
שאלנו: כמה כסף היו צריכים מנהלת המחלקה ובעלה לשלם לעירייה בגין השטח האמיתי של הקוטג' שלהם?
"אני לא יכול לומר לכם מה שווי טובות ההנאה של בני הזוג האלה בשבע השנים האחרונות בנושא הארנונה והיטל ההשבחה, ואם זה מגיע למאות אלפי שקלים, למיליון שקלים במצטבר עשר שנים לאחור, או אפילו יותר. אבל אני מגלה לכם שהקליניקה הפרטית של ד"ר פז במפלס התחתון של ביתם הפרטי הוצגה בעירייה במשך עשרות שנים כמחסן במחצית משטחה האמיתי. רק במצג השווא הזה חסכו לעצמם בני הזוג כסף רב".

היכן כתבי האישום?

אין לי כוונה להטביע כאן את הקוראים בים של פרטים ונתונים המתארים את עבירות הבנייה שביצעו מנהלת אגף הנכסים ובעלה, אלא להציג את העיקר: בני המשפחה המיוחסת פלשו בשעתו לחלל שהיה אמור להיות אטום עם מילוי, הגדילו את שטח העזר בקומה ב־75 מ"ר, סגרו את קומת העמודים, סטו סטייה ניכרת מהתוכנית המקורית ועוד ועוד.
במסגרת העוד ועוד הם הגדילו את קומת המגורים שמעל קומת העמודים ב־18 מ"ר, הגדילו קומה נוספת בשטח דומה; הציגו כאמור את הקליניקה כשטח עזר לאחסנה ולא שילמו כאמור מסי ארנונה אמיתיים.
המבקר שפירא. פרשת חריגות הבנייה נמצאת כבר בטיפול אנשיו // צילום: דודי ועקנין
בסך הכל שילמה המשפחה מסי ארנונה על שטח של 113 מ"ר בלבד בשלושת המפלסים, ועוד 26 מ"ר אחסנה, כאשר בפועל שטח הקוטג' הכולל גדול פי שניים לפחות מהשטח המוצהר. על כל צרה שלא תבוא דאג מישהו בעירייה לארגן לעצמו כסת"ח ולציין במחשב העירוני כי החישוב נעשה על פי מדידה בתוכניות (ולא בשטח…). רוצה לומר: אני חושד כי מה שנבנה בפועל אינו תואם את ההיתר.
פנינה פז לא טרחה לשים קץ לשערורייה גם כאשר נכנסה לתפקידה כמנהלת אגף הנכסים והשמאות לפני 11 שנה; גם כאשר ב־2013 התעוררו פקחי העירייה, ניסו להגיע לווילה לצורך עריכת ביקורת אמיתית ונחסמו.
רק לפני כמה חודשים, כשמבקר המדינה התחיל לגלות עניין בפרשה ובעירייה הבינו לאן הבדיקה החיצונית עלולה להתגלגל – מיהרו לקבל החלטה נקודתית מוגבלת: לחייב את ד"ר פז לשלם ארנונה על 44 מ"ר של העסק שלו, כלומר הקליניקה, במקום 26 מ"ר שהיו מוצגים עד אז כמחסן.
השורה התחתונה בעיר כמו חיפה, שבה הארנונה היא מהגבוהות במדינה והציבור זועם על כך בצדק: תשלום הארנונה השנתי של משפחת פז הוגדל מ־12 אלף שקלים בשנה ל־27 אלף שקלים – אבל גם את הסכום הזה החליטו לא לגבות ממנה לאחור, כפי שתבינו בהמשך. השחיתות בעירייה הזאת ממשיכה לטפס לשמיים.

השקרים של העירייה  

מה היה אמור לקרות בעיריית חיפה לנוכח מעלליה של האישה שתפקידה בין היתר הוא להילחם בעבריינים ובנוכלים שמנסים להוליך שולל את המוסד הזה? היו אמורים להגיש נגדה כתבי אישום לפחות בעבירה של שימוש בבנייה, שנעשתה ללא היתר – בוודאי כאשר נחשפו ניסיון הטעיית העירייה וגירסת השקר הכתובה.
על העבירה המתמשכת הזאת אין התיישנות, ולכן הגישה  ומגישה העירייה כתבי אישום בנושא הזה נגד אזרחים רבים מהשורה. על פנינה פז ובעלה, לעומת זאת, היא דילגה בקלילות עד היום. כבר אמרנו: מדובר בעוף מוגן שאסור לגעת בו.
העירייה לא מצאה לנכון להעמיד את פז לדין לפחות בהליך משמעתי ולהדיחה מתפקידה הבכיר; התעלמה מכך שפז מכירה היטב את החוק ואת האסור והמותר; לא טרחה לגבות ממנה היטלי השבחה, אגרות שונות ותשלומי ארנונה אמיתיים – שבהערכה זעירה עשויים להגיע, שבע שנים לאחור, למאות אלפי שקלים.
מה טוענת העירייה בתגובה? בורחת מהעיקר אל הטפל. ממשיכה להגן על המנהלת שסרחה.
"נראה כי גורמים בעלי עניין אישי מבקשים לסגור חשבון עם גב' פז תוך ניסיון לייחס לה אחריות לעסקיו של בעלה", כתבה לנו הדוברת.
"עבירות בנייה וארנונה אינן בתחום סמכותה… קומת העמודים של משפחת פז נסגרה ללא היתר שנים רבות לפני שפז הועסקה בעירייה והיא שימשה את ד"ר פז כקליניקה טיפולית… יובהר כי מאחר שהבנייה נעשתה שלא כדין והעירייה לא ידעה עליה (שקר גס; מ"ג), שטח הקליניקה לא חויב בארנונה. אולם עם היוודע על כך נדרש ד"ר פז לשלם ארנונה בגין הקליניקה".
עוזי דיין ומיכל שבת ביקשו להבין מדוע המנהלת הבכירה ובעלה לא הועמדו לדין בגין עבירות הבנייה – וקיבלו את התשובה הבאה: על עבירת הבנייה חלה התיישנות.
ועוד שאלה: מדוע הם לא הועמדו לדין בגין שימוש בבנייה לא חוקית? התירוץ הפעם: "על עבירת הבנייה כאן חלה התיישנות, ובהנחיית היועץ המשפטי אין מעמידים לדין בעבירה של שימוש בהיעדר עניין ציבורי… מדיניות האכיפה הארצית מוכתבת על ידי פרקליטות המדינה…"
רגע, בתי משפט לא קבעו שאין התיישנות על עבירה של שימוש? זאת לא עמדת פרקליטות המדינה? רק מקוצר היריעה איני מביא כאן את הנחיותיה הברורות בנושא.
ביקשנו להבין כמה שנים רטרואקטיבית גובים עכשיו מהמשפחה ארנונה אחרי גילוי התרמית בקליניקה במארס השנה – וקיבלנו תשובה מדהימה: רק מראשית השנה, "כנהוג"… (עוד גירסה מטעה שאינה מתיישבת עם קובץ הנחיות הפרקליטות ופסיקת בתי המשפט).
כלומר, שווי טובת ההנאה המצטברת למנהלת האגף ולבעלה בסעיף הזה לבדו, בעשר השנים האחרונות למשל, הוא 150 אלף שקלים!!!
היכן היועץ המשפטי של העירייה שמתנהג כמטהר אוויר? היכן המבקר הפנימי? היכן ראש העירייה שמגדל בגינה שלו עשבים שוטים כאלה? הם כאילו אינם קיימים. מבקר המדינה, לעומת זאת, בתמונה. על פי דוברו, שלמה רז, הוא כבר פתח בבדיקת הפרשה.

כבודם פוגעים בכבודם

בכל שבוע הבעיה חוזרת על עצמה: היריעה קצרה, הנושאים מרובים וצריך להחליט מה להעדיף על מה. אני דוחה אפוא שוב בשבוע את הדיווח על פרשיות השחיתות בצמרת עיריית נשר, שכמה מהן הפכו השבוע לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה (העותרים: שלומי זינו ופדי רואש) לטובת מעקב קצר אחרי המתרחש במערכת המשפטית.
1. חמשת השופטים בעליון, בראשות סלים ג'ובראן, היושבים בדין בערעורים של אהוד אולמרט והפרקליטות בפרשיות ראשונטורס וטלנסקי, עדיין לא פירסמו מועד למתן הכרעתם. יש להם זמן.  הסחבת הנוראה נמשכת.
2. השופט המחוזי בירושלים, רפי כרמל, עדיין לא קבע מועד לפתיחת משפט המירמה של רחל רז־ריסבי, העוזרת לשעבר של אולמרט, אף שחלפו שבע שנים מאז הגשת כתב האישום.
רז-ריסבי. מתי ייפתח משפטה? // צילום: אורן נחשון
3. השופט אילן צור, שהיה נגוע שנים בעבירות בנייה חמורות ורק אחרי בחירתו לשופט שלום ציית לצו הריסה בביתו – עדיין בתפקידו. אם האמין מישהו שהוא יסיק בעצמו את המסקנות לפני שבוע בעקבות פרסום השערורייה – או שהוועדה למינוי שופטים תעזור לו להסיק – הוא טעה.
השופט כרמל. נו, מתי כבר? (א') // צילום: אתר בתי המשפט
4. לפני יומיים נזכרתי בעתירה החצופה לבג"ץ של איגוד הבנקים לביטול החוק הצודק להגבלת שכר הבכירים.
לכאורה, עתירה שאין לה סיכוי ומקומה בפח. שהרי אין חוצפה גדולה מלבוא ולטעון שאין די בשכר שנתי של 2.5 מיליון שקלים במדינה שבה הפערים החברתיים הולכים וגדלים, חסרי הדיור מתרבים, גדל החשש מקרע פנימי בעם.
השופט ג'ובראן. נו, מתי כבר? (ב') // צילום: יוסי זליגר
למעשה, כשמדובר בבית המשפט העליון, שהפסיק להגן על ערכים יסודיים וקיבל שורה של החלטות הזויות, הכל כבר בא בחשבון. הנה עוד חומר למחשבה לכבודם על כבודם.

יוסי ביילין צודק

יכול להיות שיוסי ביילין מיהר השבוע להשתלח בשר המנוח, בנימין (פואד) בן־אליעזר, כשהגופה עדיין חמה. יכול להיות שהוא היה צריך להמתין עם הביקורת שלו על בן־אליעזר יום־יומיים.
ובכל זאת, הסברו השבוע של ביילין במאמר ב"ישראל היום", משכנע: הוא ראה ושמע את שיירת המספידים והמהללים וחשב שזה הרגע היחיד לומר את הדברים ההפוכים "כאשר האוזניים כרויות והעיניים פקוחות".
כך או אחרת, אפילו טעה – הטעות היתה בעיתוי, לא בתוכן, לא במהות. למי ששכח: בגלל העיתוי קיבלנו את מורשת גנדי.
בן-אליעזר ז"ל. משפטי הנאשמים במתן השוחד יימשכו // צילום: דודי ועקנין
נכון, לביילין היה חשבון אישי עם בן־אליעזר; נכון, פואד היה זה שבעזרת צבא מתפקדיו גרם לו להיפרד ממפלגת העבודה. אבל מותר להאמין שמה שהניע את ביילין לדבר בו סרה היה באמת פסטיבל מספידי וקושרי הכתרים לראשו.
ביילין לא עסק בדבריו בכתב האישום של פרקליטות מיסוי וכלכלה בת"א, המייחס לפואד קבלת שוחד במיליוני שקלים מאנשי עסקים; לא בסיפור הכספת הסודית שהתגלתה בביתו ומזכירה לנו את  הכספת הסודית של אולמרט; לא בשקרים שלו בחקירותיו במשטרה.
הוא פסח גם על כמה מהחברים המפוקפקים שאיתם בחר להתרועע. הוא דיבר על הפוליטיקאי המכוער, הנוקם, האכזר – על תרבות השלטון של האיש תאב השררה.
ביילין היה רשאי לומר מה שאמר: הוא הכיר את השחקן הפוליטי הזה היטב; הוא הכיר את כל התככים, השטיקים, התרגילים וצבא המתפקדים של המנוח; הוא לא הגזים ולא הפריז בדבריו.
הוא אמר בעצם בגלוי מה שרבים אמרו מאחורי גבו של פואד: איש הצ'פחות החביב הזה היה אדם בעייתי, וזאת בלשון המעטה.
הערה נוספת: משפט הנאשמים במתן השוחד לבן־אליעזר, שאיתו ובלעדיו מצבם קשה בתיק, יימשך בצדק בפני השופט המחוזי בני שגיא. המוות של מקבל השוחד לכאורה רק יאיץ אותו עכשיו.
ביילין. הביקורת שלו במקומה, העיתוי פחות // צילום: יוסי זליגר
לטובת עיתונאים שאינם שולטים בחוק ובפסיקה – נאמר כאן: החוק מאפשר להרשיע נותני שוחד ולזכות את מקבלי המתת. זה כבר קרה בעבר: השאלה היא הראיות – וראיות, לרבות הקלטות מביכות, יש בתיק הזה בשפע.
בעניין הזה אפילו השופט המחוזי בת"א בדימוס, עודד מודריק, מהמקלים בדרך כלל, אמר השבוע בתוכנית הרדיו "הכל דיבורים", כי אין סיבה להפסיק את המשפט. הוא עצמו ישב כבר בתיק דומה שבו מקבל השוחד נפטר והמשפט נמשך.

לא למנות את עו"ד רובין

עו"ד פנחס רובין ייצג את בנק הפועלים ואת בעלת השליטה בו, שרי אריסון, בנושאים שונים. הוא כאן ושם ובגילדה הלבנה של הבנקים ודומיהם מאוד אוהבים אותו. סומכים עליו.
עד כאן זה בסדר גמור. אבל ההצעה של בנק הפועלים למנות דווקא אותו כנאמן וככונס הנכסים מטעם בית המשפט על החברות שבשליטת איש העסקים אליעזר פישמן, היא עזות מצח.
הוא, נציג הבנק המזוהה איתו שנים, יבדוק את ההתנהלות הכספית של הבנק בפרשה הזאת? הוא יבדוק איך קרה שלא הפסיקו להזרים כספים בסכומים מצטברים של יותר ממיליארד שקלים כשלא היה ברור אם הוא יוכל אי פעם להחזירם? אין כאן לכאורה ניגוד עניינים?
אני מניח שהשופט אורנשטיין לא יאשר את המינוי הזה. שהוא ימנע את השערורייה. אבל עצם הבקשה – מקוממת. אין גבול לחוצפה?

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין

מקור : ישראל היום

מודעות פרסומת

מבקר המדינה באזהרה יוצאת דופן: כל המפלגות הגדולות נתונות לשליטתם של שני בנקים

מאת: ערן הילדסהיים

תומכים בשוק חופשי? חוששים שהממשלה תהיה חזקה מידי ותשתלט על השוק הפרטי? אתם יכולים להיות רגועים. על פי הדוח האחרון של מבקר המדינה הממשלה לא שולטת בכלום. שני גופים בשוק הפרטי  הם אלה ששולטים ומחזיקים את המפלגות הגדולות באופוזיציה ובקואליציה במקום רגיש וכואב במיוחד.

בעוד 100 שנה ההיסטוריונים יקראו את הקטע הבא ויתקשו להבין האם מדובר בבדיחה או במציאות שבאמת התרחשה:
המפלגות השולטות בישראל נתנו רישיון לבנקים לייצר את הכסף במדינה. אותן מפלגות גם הגבילו את עצמן באותה הזדמנות בחוק (מימון מפלגות) כך שרק הבנקים (שקיבלו מהמפלגות אישור ליצר כסף יש מאין) יורשו להלוות להן את הכסף בתוספת ריבית למימון פעילותן. כך יוצא שבשביל שמפלגה תוכל לקבל הרבה מנדטים היא זקוקה לעשרות מיליוני ש"ח כדי לממן עצמה, והדרך היחידה שלה להשיג כל כך הרבה כסף היא רק אם היא תכבול עצמה בחובות עתק לגוף פרטי שמעתה ואילך ישלוט בכל צעדיה. כך הגולם שולט שליטה מוחלטת ביוצרו- ביד אחת נותנים לגוף פרטי כוח בלתי מוגבל על המחוקק וביד השניה מתפלאים למה המחוקק לא מטיל עליו רגולציות. כך יוצא שבמקום שוק חופשי יש לנו שוק שנשלט בצורה חופשית על ידי משפחה אחת או שתיים.
ולא, זה לא קטע שלקוח מתוך סרט קונספירציה אפל ,אלא מופיע בדו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול על היערכות המפלגות לכנסת ה-19. הנה הקטע הרלוונטי מתוכו :

"מדוחותיהם הכספיים של הסיעות עולה כי סך ההלוואות שקיבלו סיעות מתאגידים בנקאים ליום 31.1.13 עומד על כ-68 מיליון ש"ח, מתוכם כ-63 מיליון ש"ח ניטלו ע"י ארבע סיעות אשר על פי דוחותיהם הכספיים ליום 31.1.13 סיימו בגירעונות שסכומם המצטבר עומד על כ-75 מיליון ש"ח. ההלוואות האמורות התקבלו משני תאגידים בנקאיים : מתאגיד בנקאי אחד מסתכם סכום ההלוואות במצטבר לכ-61 מיליון ש"ח ומתאגיד בנקאי נוסף עומד סכום ההלוואות במצטבר על כ-2 מיליון ש"ח.

בדוח על הבחירות לכנסת ה-18 כבר העיר מבקר המדינה כי "כיוון שחובות הסיעות גדולים, לכאורה עתידן נתון בידי הבנק, ובמציאות של בחירות תכופות הוצאות הסיעות גדולת ואיתן הגירעונות והתחייבויות הסיעות כלפי בנקים". כתוצאה מכך איתנותן הפיננסית ולעיתים אף קיומן הכלכלי של הסיעות נתונים בספק, ובכך גלומה סכנה לקיומו של המשטר הדמוקרטי "

בנק אחד ,בנק הפועלים בראשות שרי אריסון, מסתבר שולט בכל ארבע המפלגות הגדולות. השני הוא דיסקונט. לכם אין שליטה על המפלגות. אחרי הכל אתם לא יכולים לסגור מפלגה.

מבקר המדינה יוסף שפירא

 

מקור : הכלכלה האמיתית

יוסף שפירא: לא מתפקידו של המבקר לעסוק בשחיתות שלטונית

יוסף שפירא / צלם: איל יצהר

תפקידו של מבקר המדינה איננו לעסוק בשחיתות או בבדיקת חשדות לעבירות של שחיתות שלטונית מצד נבחרי ציבור – כך אמר היום (ו') מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בכנס הפורום למשפט וחברה ע"ש פרופ' זאב סגל של מכללת נתניה, המתקיים בסוף השבוע במלון דן ירושלים.

הצהרתו של שפירא עומדת בניגוד חריף לגישתו של המבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס, שייעד חלק ניכר ממשאבי משרד מבקר המדינה לתחום המאבק בשחיתות השלטונית.

"ביקורת לא עוסקת בשחיתות פרופר, בעבירות פליליות שהן מעשים של מי שחטאו בשחיתות", אמר שפירא במושב שהוקדש ליחסי הון-שלטון, בהנחיית פרופ' הדרה בר-מור. "ברגע שמבקר המדינה מקבל תלונה שממנה עולה חשש לעבירה פלילית, הוא מעביר את התלונה ליועץ המשפטי לממשלה, ואינו עוסק פרופר בעבירות של שחיתות.

"הביקורת היא רחבה יותר, ובסיסה אינו אכיפתי כמו הפרקליטות, אלא היותה של הביקורת על המערכת השלטונית והכוח המוסרי שלה. כוחו של מבקר המדינה הוא דווקא בכך שאין לו את כוח האכיפה אלא את הכוח המוסרי. אנחנו עוסקים בנושא של הון שלטון או שחיתות ציבורית כדי להיטיב את חיינו, לא כדי לתפוס פושע כזה או אחר".

עם זאת, שפירא הוסיף כי "כל איש ציבור צריך לתת דין וחשבון, הדברים ברורים ועתיקים. גם אם אין על איש הציבור חובה חוקית לתת דין וחשבון, הוא צריך לתת דין וחשבון לציבור, או במספרים או בפירוט על כל העניינים שהעין אינה רואה אותם. איש ציבור לא צריך להימצא במצב של ניגוד עניינים. איפה עובר הגבול בין מותר ואסור בקשר של פוליטיקאים עם בעלי עסקים? לא תמיד הגבול ברור ונראה לעין. מילת המפתח היא לא ההבחנה בין הון לשלטון, אלא מילת המפתח היא חינוך".

לדברי המבקר, "הביקורת והתקשורת הולכות יד ביד. התקשורת היא מקור אדיר למבקר המדינה לטיפול בתלונות, שבסופן מגיעות לעריכת דוחות. המערכת השלטונית מגיעה לאט-לאט לתובנה שצריך לכבד את האזרח".

המבקר ציין כי הוא מתכוון לפרסם "ספר נורמות", שישמש מעין מדריך להתנהלות נכונה וראויה של עובדי ציבור ונבחרי ציבור, וירכז שורה של המלצות שנכללו בדוחות מבקר המדינה לאורך השנים. את הפרויקט מבקש שפירא להפקיד בידיו של האלוף במיל' יעקב מנדי אור, שפרש השבוע מתפקיד ראש החטיבה הביטחונית במשרד מבקר המדינה.

בדבריו השמיע שפירא ביקורת גם כלפי פרקליטות המדינה וגם כלפי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים.

"אומרים שמערכת שלטון החוק היא כוכב הצפון של המדינה שלנו", אמר המבקר. "אני לא נכנס לשאלה אם יש לנו גם פרקליטים שלא עושים את עבודתם נאמנה. אבל אם עולה לזירה הציבורית השאלה מדוע אדם צריך להיות תחת חשד במשך 10 או 14 שנה, אז מערכת אכיפת החוק יוצרת מצבים שכל אדם היה מתקומם נגדם.

"למערכת המשפטית יש גם חסרונות. היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה הם כמו דובוני לא-לא. הם רק יודעים להגיד לא. בסופו של דבר, אם היועץ המשפטי של משרד אומר לא, ומקבלים את דעתו, אז אי-אפשר לדעת אם ההחלטה היא טובה או לא טובה".

מקור : גלובס