דוח אם תרצו: "מיליונים מועברים לעמותות הפועלות לחלוקת ירושלים"

התנועה טוענת כי בשנים 2014-2016 הועברו מרמאללה 12 מיליון דולר לארגונים שמטרתם לעשות דה לגיטימציה לישראל, מהם 3.7 מיליון דולר לארגונים ישראליים. בצלם: "שקר ממוחזר"

אריק בנדר

05/06/2016 06:23

הרובע המוסלמי בירושלים

רובע המוסלמי בירושלים. (צילום:הדס פרוש, פלאש 90)

דוח של תנועת הימין אם תרצו – שמתפרסם לקראת יום ירושלים, החל היום (ראשון), טוען כי בשנים האחרונות

לדברי מחברי הדוח, ארגוני החרם והדה לגיטימציה של ישראל משקיעים את מרב המאמצים והכספים בתוכניות שנועדו להציג את ישראל כמפרת זכויות אדם בכלל, ובירושלים בפרט. לטענת אם תרצו, הגוף שעומד מאחורי מימון הפעילות במזרח ירושלים הוא "מזכירות זכויות האדם והמשפט הבינלאומי", הפועלת ברמאללה.

על פי הדוח, מאז קיץ 2014 פועלת המזכירות כארגון עצמאי המנהל כספי תרומות מדנמרק, משוודיה, משווייץ ומהולנד, ומעביר אותם לארגוני חרם פלסטיניים קיצוניים וארגונים בישראל. תוכנית המענקים של מזכירות זכויות האדם והמשפט הבינלאומי לשנים 2014־2016 כוללת יותר מ־12 מיליון דולר, ומסכום זה הועברו כ־3.7 מיליון דולר ל־11 ארגונים ישראליים דוגמת בצלם, עיר עמים ואחרים. שאר הכסף מועבר, לדברי אם תרצו, לארגונים פלסטיניים.

פלג. "לשים סוף לאבסורד". צילום: הדס פרוש, פלאש 90

פלג. "לשים סוף לאבסורד". צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הדוח מצביע על כך שביוני 2015 יצאה הנהלת הקרן בקול קורא, כדי להגיש בקשות לתמיכה בפרויקטים, בדגש על מזרח ירושלים. באוגוסט 2015 אושרו 20 תוכניות למימון, מהן 14 קשורות ישירות למזרח ירושלים. הסכום שהועבר לכלל 20 הארגונים הוא 1,325,197 דולר, ומהם כמיליון דולר הועברו לארגונים הקשורים לפעילות בירושלים.

"המדינה מאפשרת לפגוע בריבונותה בירושלים"

כדוגמה מביאים באם תרצו את אחד הפרויקטים שאושרו: "קידום זכויות אדם בסיסיות בשכונות מזרח ירושלים שמעבר לחומה". את הפרויקט, הממומן בסכום של 40 אלף דולר, מפיק, לטענתם, ארגון עיר עמים, העותר מדי שנה בשנה נגד קיום מצעד הדגלים המסורתי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה.

מנכ"ל תנועת אם תרצו מתן פלג אומר כי "מדינת ישראל מאפשרת לכספי תעמולה פלסטיניים לחדור אל לב לבה של החברה הישראלית, ולפגוע בריבונותה בעיר הבירה. מדינת ישראל כורתת את הענף שעליו היא יושבת בכך שהיא מאפשרת להפעיל מתוכה ארגונים המקדמים את הכפשתה בארץ ובעולם, ללא כל פיקוח ובדיקה".

לדבריו, "על מדינת ישראל לשים סוף לאבסורד המשתולל ברחובות ירושלים ומאיים לפגוע בריבונותה השלמה. כאשר כספים פלסטיניים מועברים לארגונים ישראליים – הפועלים במערכת המשפטית ומגישים עשרות עתירות לבג"ץ כדי להגן על מחבלים ומשפחותיהם – חייבת להידלק נורת אזהרה". בתגובה אומרת שרית מיכאלי, דוברת ארגון בצלם: "זה שקר ממוחזר של אם תרצו. מדובר למעשה בכסף שמגיע משווייץ, מהולנד, מדנמרק ומשוודיה. את הארגון שמעביר את הכסף מינו המדינות התורמות לטפל בביורוקרטיה של העברת הכסף. הארגון עצמו לא קובע מי יקבל מימון. המדיניות התורמות הן שמחליטות לאילו ארגונים הן תורמות – בהליך שקוף ומבוקר".

לדבריה, "מדובר כמובן בארגון לגיטימי. לא כל דבר שמושבו ברמאללה הוא בעייתי. אנחנו כמובן חושבים שאין שום בעיה בעבודה של ארגונים לקידום זכויות אדם במזרח ירושלים, שהיא שטח כבוש", הוסיפה.

מעיר עמים נמסר: "אם תרצו ממשיך לקבע עצמו כארגון חשוך והזוי, שאינו מבין דמוקרטיה וזכויות אדם מהן. עיר עמים לא תיתן לגורמים קיצוניים ומסיתים לפגוע בעבודתה, ותמשיך להיאבק למען ירושלים שוויונית וצודקת לשני העמים".

מקור : מעריב

מודעות פרסומת

פרקליטי צה"ל ביד אחת עם "בצלם"

פרקליטי צה"ל ביד אחת עם "בצלם"

פרקליטי צה"ל שתובעים מאסר בשביל החייל אלאור שווידא הריגה במחבל, הם אנשי "בצלם". אלה בעלי הדרגות גבוהות שלמדו משפטים באונ' ת"א, הם מתואמים עם חבריהם שמצלמים את ה"פשע", ומביאים לפירסום בעיתונות, והם גם אלה ששופטים אותו לכלא כדי לכבול את ידי החיילים ולגרש את עם ישראל מארצו. בוגדים, אמרנו? כן. עכשיו זה רשמי, יש מסמכים.

זו לא הפעם הראשונה שמתפרסם מכתב "רגיל" של דיווח של פרקליט צה"ל ל"בצלם". מה שמתגלה כאן הוא רק החלק הגלוי והרשמי של "נוהלי עבודה" רח"ל בין בוגדי בצלם לבוגדי הפרקליטות הצבאית. "נוהלי עבודה" של צה"ל עם עמותה בוגדנית שכל מטרתה לפגוע ולהשמיץ את פעילות צה"ל ביו"ש בכל מקום בעולם, יכולה להתבצע רק אם אותם פרקליטים צבאיים הם חלק מאותה בגידה.

אתר "קול ברמה":

המסמך נחשף במסגרת משפטו של לוחם מג”ב בן דרי המואשם בהרג ערבי שיידה אבנים בביתוניא. במסמך, קובל סא”ל רונן הירש הפרקליט לעניינים מבצעיים לשעבר, על כך שבצלם הדליף טיוטת מסמך שהעביר להם במסגרת “דיאלוג שוטף” שבוצע בין הצדדים במסגרת חקירת הירי בשני הפורעים הערבים באירוע בביתוניא.

לאחר שהירש טוען כי הופתע מהתנהלות בצלם, הוא מפרט אודות היחסים בין הפרקליטות הצבאית לארגון השמאל הקיצוני בצלם.

“אני משמש כפרקליט לעניינים מבצעיים קרוב לארבע שנים”, כותב סא”ל הירש. “במהלך שנים אלה, העמקנו את הדיאלוג הפורה עם ארגון “בצלם”, גיבשנו נהלי פעילות משותפים והקפדנו על נורמות התנהלות ואתיקה ראויות, והכל מתוך ראיית האינטרס המשותף של אכיפה מבצעית אפקטיבית של תלונות המתייחסות לפעילות חיילי צה”ל”.

שמואל (זנגי) מידד, מנכ”ל ארגון “חוננו” המלווה את לוחם מג”ב בן דרי במשפטו ואשר מעניק סיוע משפטי ללוחמי צה”ל הנחקרים בגין פעולותיהם המבצעיות מוסר בתגובה: “המסמך הזה מקומם, ומסביר את היחס החמור של מצ”ח והפרקליטות הצבאית כנגד הלוחמים. אסור לגורם משפטי ממלכתי בשום אופן לשתף פעולה עם גורמי חוץ בכלל, ובפרט אם הם עוינים.

במצב דברים זה בו מתברר כי רשויות הצבא פועלות בשיתוף פעולה עם גורמים שבמוצהר עוינים את חיילי אותו צבא, ואשר מגמותיהם גורמות לנפגעים בשטח, אין פלא שהלוחמים חשים תחושות קשות של הפקרה ואין פלא שחיילים רבים לא נותנים אמון במערכת הצבאית. זה ממש גובל בבגידה. וברוח ימים אלה אזכיר את מורשת רבין שהתפלל לעבוד “בלי בג”צ ובלי בצלם”.

עו”ד ציון אמיר אשר נשכר ע”י ארגון “חוננו” ומשפחתו של הלוחם בן דרי מסר הערב כי: “במהלך לימוד חומרי החקירה בתיק נחשפנו למסמכים שמצביעים על קיומו של קשר, כפי הנראה, קשר רציף לאורך תקופה ארוכה, בין ארגון בצלם לגופים צהליים ומשטרתיים.

המסמכים מעידים שבמהלך חקירה שהתקיימה בעניינו של לוחם מג”ב בעניינה של פעילות מבצעית כנגד הפרות סדר ביקשה משטרת ישראל את התערבותו של ארגון בצלם לצורך קבלת מוצגים שונים, כמו למשל קליע של נשק שלכאורה פגע בפלסטיני. מסמך נוסף שעורר את תשומת הלב מתייחס למכתב שיצא מגורם צה”לי בפרקליטות לארגון בצלם ממנו ניתן ללמוד על קשר הדוק שמתקיים בניהם לאורך זמן.

מקור : הגאולה

תעזבו אותנו מדמוקרטיה!

מחנה השמאל המתוסכל מכך שהציבור לא קונה את סחורת השלום שלו, מנסה לדבר בשם רוב דמיוני, ובמקביל לעקוף את הממשלה הנבחרת, בעזרת הסתייעות בגורמים זרים. אחרי שאובמה איכזב, אולי תגיע הישועה מאירופה, עצרת האו"ם, פיפ"א ותנועת ה-BDS. בינתיים נקראת האופוזיציה לאמץ את התנאים המוקדמים. של אבו-מאזן כמובן

הטענה על "הרוב"
    
הטענה כי "הרוב בישראל" תומך בנסיגה מהשטחים או בפתרון שתי מדינות לשני עמים (כפי שהכריז למשל, רק לאחרונה נביא המזרח התיכון החדש, שמעון פרס), מושמעת בניסוחים שונים ואיננה חדשה. לבד מכך שהיא שקרית, מאפיין אותה גם צד משעשע למדי: משמיעים אותה בדרך כלל גופים פוליטיים שכוחם בכנסת עומד ביחס הפוך לצעקנותם

לעולם האשליות שהמציא השמאל הישראלי בכל הקשור לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים, אין קונים רבים בארץ. כדי להתגבר על התסכול הזה, המודגם שוב ושוב בתוצאות הבחירות, פיתח המחנה השפוי טיעון כפול: ראשית, הרוב במדינה הוא כביכול בעד פתרון שתי מדינות לשני עמים (ולכן אין לייחס משמעות רבה לעמדתה של ממשלת ישראל). שנית, כדי להתגבר על המכשלה האלקטוראלית, יש להסתייע בגורמים זרים, מפני שרק בכוחם לכפות על המוני הישראלים הנבערים מדעת את הפתרון המדיני, שלרוע המזל נגלה רק לעיני קומץ נאורים בלבד.

הטענה כי "הרוב בישראל" תומך בנסיגה מהשטחים או בפתרון שתי מדינות לשני עמים (כפי שהכריז למשל, רק לאחרונה נביא המזרח התיכון החדש, שמעון פרס), מושמעת בניסוחים שונים ואיננה חדשה. לבד מכך שהיא שקרית, מאפיין אותה גם צד משעשע למדי: משמיעים אותה בדרך כלל גופים פוליטיים שכוחם בכנסת עומד ביחס הפוך לצעקנותם.

החל ממרצ (שבכנסת הנוכחית הצטמקה לסיעה בת 5 חברים) ובתנועת הרחוב שלה שלום עכשיו, המשך בעשרות ארגוני השמאל הקיצוני האנטי-ציוני המופיעים תחת שם הקוד "ארגוני זכויות האדם", וכלה באותם כרוזים החתומים על-ידי המכונים "אנשי רוח" – כרוזים החתומים על-ידי אותם אנשים ומתפרסמים באכסניה הקבועה וההולמת את תוכנם: הביטאון הפלשתיני בשפה העברית, הארץ.

הנתון שמוסתר

הטענה הנדושה הזו בדבר "הרוב בישראל" (שאותו כמובן מייצג "המיעוט"), מסתמכת כביכול על כל מיני סקרים, שאיש לא טורח לגלות מי מימן אותם. מסיבה מובנת מאוד, מתעלמים מנפנפי הסקרים הללו מן הסקר הקובע ביותר – תוצאות הבחירות – ולא קשה להבין מדוע.

אבל זה לא הכל. כאשר נשאלים הישראלים האם הם בעד שלום תמורת נסיגה? באופן טבעי צפוי רוב גדול, ואת זה מזדרזים לספר לנו בהתרגשות עצומה. הבעיה מתעוררת כאשר עורכי הסקרים המסתוריים מתחילים לפרק את החבילה הקוסמת, ואז מסתבר שכגודל הנסיגות – גודל ההתנגדות.

מיותר לציין, שלפני הנשאלים לא מוצגות שאלות "מטרידות", המתייחסות, למשל, להיקף הנסיגה שבעצם דורשים הפלשתינים, שהנסיגה הזו כוללת את חלוקת ירושלים ומסירת האגן הקדוש (הרי ההיסטוריונים הפלשתינים כבר קבעו כי אין שום ראיה לקדושת הכותל המערבי), שלא לדבר על זכות השיבה.

אז מה הפלא, שכאשר מוצגת לנשאלים שאלת המפתח לסיום הסקר: האם לדעתך יש סיכוי שיושג שלום במו"מ? משיב הרוב הגדול בשלילה.

את הנתון הזה מקפידים "דוברי הרוב" להסתיר. ממילא הם הרי בטוחים שמדובר בציבור מטומטם, שסווג כ"בבונים" על-ידי הוגי דעות שמאלנים הרבה לפני שהרב יאיר גרבוז הפציע בשמי כיכר רבין. הגזענות ההזויה הזו – שניתן לגלות אותה בנקל גם בתגובותיהם של טוקבקיסטים רבים באתרי האינטרנט של הארץ ו-ynet – איננה מקרית.

היא נועדה להסביר למחנה השמאל המתוסכל, למה כל כך מעט אנשים מגלים הבנה לאשליות השלום שהם מציעים? איך זה שקומץ מנשקי מזוזות, לא מבין את מה שחכמי האיחוד האירופי תפסו מזמן? האם לא ברור לעובדי האלילים שהסכם אוסלו היה הסכם נפלא, ולא פטה מורגנה אומללה, ורק ממשלות המתנחלים הן שהרסו אותו?

חרף נכותו השכלית, עמד הציבור בישראל על כך שבצד הפלשתיני יש פרטנר שאיננו מעוניין בעצם בסיום הסכסוך אלא בסיום שהותה של מדינת ישראל באזור. הפלשתינים מוכנים לשתי מדינות: אחת פלשתינית ואחת "מדינת כל אזרחיה" – הנוסחה האהובה גם על הרשימה הערבית המאוחדת וגם על מחנה השמאל. זו גם הסיבה לקיתון החרפות שהוריד המחנה הזה על הדרישה שהפלשתינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי. באמת חוצפה.

פתרון כפוי

וכאן אנו מגיעים ליסוד השני בתפישת עולם האשליות של מחנה השמאל: הפנייה לגורמים זרים לכפות פתרון על ממשלות ישראל סרבניות השלום הבלעדיות.

גם הגישה הזו איננה חדשה. ב-27 ביוני 2002, למשל, פירסם מנהיג מרצ דאז, יוסי שריד, מכתב גלוי לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש (הבן), שהתפרסם ב-ynet (לפני ששריד הצטרף להארץ, על תקן של משגיח הכשרות הראשי).

במכתב זה, שירטט יוסי שריד בדיוק את אותם קווי מחשבה ופעולה לפיהם פועל מחנה השמאל היום. "גם אם הממשלה נהנית מרוב מצביעים" – כתב שריד – "דווקא ההצעות שלנו, לפי בדיקות וסקרים, זוכות לרוב של תומכים".

תרגום: יש אומנם בישראל ממשלה שנבחרה באורח דמוקרטי, אבל "דווקא להצעות שלנו" (הכותב שהוא צנוע ידוע, אינו מפרט במי בדיוק מדובר), יש "רוב של תומכים"… הבנתם? לפי המתמטיקה של שריד, רוב שהושג בבחירות דמוקרטיות נופל במשקלו ובכוחו מהמיעוט, מפני שהמיעוט אימץ את הדעות הנכונות.

כלומר, כל המצביעים שווים אבל יש מצביעים שווים יותר. איך כתב ג'ורג' אורוול ב"חוות החיות" שלו: "כל האנשים שווים אבל יש אנשים שווים יותר"…

בסיום מאמרו הגלוי, פונה שריד לנשיא בוש (שאיכזב אותו בנאומו): "אנחנו (מעניין מי זה "אנחנו"?) מצפים שמעצמת-העל תגלה כאן מעורבות יותר עמוקה, פעילה ובעיקר מתמדת. שתכונן משטר נאמנות בגדה המערבית וברצועת עזה, שיחליף את הכיבוש הישראלי, ויעקוף את שלטונו של יאסר ערפאת".

לא ברור כיצד צריך היה "לעקוף את שלטונו של ערפאת", אבל לפחות בנקודה זו, יוסי שריד היה הוגן יותר ממנהיגת מרצ הנוכחית, זהבה גלאון, שבדרך כלל מדקלמת בעברית כל מה שאבו-מאזן אומר בערבית. הוגן יותר אפילו מהעיתון בו הוא כותב היום.

טקטיקה ישנה

מאמר המערכת של הארץ ביום ראשון שעבר (18 במאי) נשא את כותרת החרום "להציל את ישראל מקיפאון"! מבחינת תוכנו, יכול היה להיכתב גם במוקטעה. בחלקו הראשון מתרעם בעל המאמר על הנשיא אובמה, על שבראיון שלו לרשת "אל-ערבייה" (שקטעים ממנו בתקשורת שלנו – סולפו), אמר כי "הסכם שלום בין ישראל לפלשתינים אינו אפשרי בשנה הקרובה".

במסר הכועס לנשיא אובמה נאמר: "מותר לתמוה ואף להתקומם על פסיקתו של אובמה, שהרי מי כארה"ב יכול להפעיל מכבש מדיני כדי לגרום לממשלת ישראל לשנות את מדיניותה". אבל בכל זאת תקוות הארץ לא אבדה: "עצרת האו"ם שתתכנס בספטמבר בשלה יותר מבעבר לקבל החלטות נחושות שיתמכו בדרישת הפלשתינים להכיר בעצמאותם. יותר ויותר ארגונים מצטרפים לתנועת החרם על ישראל".

לקראת הסיום נזכר בעל המאמר, שפרט לאובמה המאכזב, לעצרת האו"ם המבטיחה ולתנועת ה-BDS העושה חיל (תנועת החרם על ישראל), יש גם אופוזיציה בכנסת, והוא מזדרז להתוות לה דרכי פעולה ראויות.

"אופוזיציה זו שהתחייבה להיות לוחמנית, אינה רשאית להסתפק בתגובות או בסיסמאות. עליה לאמץ את תנאיו של אבו-מאזן כנקודת פתיחה למו"מ ולהצהיר על 'כשרותו' כשותף. עליה לפעול בזירה הפנימית והחיצונית כדי לגייס מנהיגים ומדינות לקואליציה רב-לאומית שתדחוף למו"מ מדיני".

אל תחפשו בהמלצות של הארץ איזשהו איזכור לתנאים של ישראל. השתגעתם? לא תמצאו זכר להן. יוק. ישראל – לפי הביטאון הפלשתיני בשפה העברית – חייבת להיענות אוטומטית לכל תנאיו של הפרטנר המושלם והכשר אבו-מאזן, עוד לפני בכלל שמתחיל המו"מ.

בוז'י הרצוג גם נקרא לפעול בחו"ל לגייס "מנהיגים ומדינות" לקואליציה רב-לאומית שתכפה פתרון מוסכם על אבו-מאזן.

חזרנו לטקטיקה הישנה-נושנה של השמאל. אם אין אני לי, ונכשלתי שוב ושוב בבחירות, מי לי, אם לא המחנה הציוני? העולם? אירופה? עצרת האו"ם? פיפ"א? ה-BDS?

תעזבו אותנו מדמוקרטיה! הישראלים, במיוחד אלה המתגוררים מחוץ לתל אביב, לא קוראים את הכתובת על הקיר מפני שהם אינם יודעים לקרוא. רק אנחנו יודעים, אבל הם לא שומעים לנו.

מקור : News 1