מי שומר על כלב השמירה?

14.12.2016

הסתכלתי, קצת בפליאה אני חייב להגיד, על עצומת התמיכה של העיתונאים בעיתונאי רביב דרוקר, לאחר שראש הממשלה נתניהו פרסם בפייסבוק שלו פוסט שתקף את דרוקר. "ראש הממשלה חצה קו אדום", טענו העיתונאים, שכנראה חשים שהם לא חוצים שום קווים אדומים. עכשיו, אי אפשר לחשוד בי שאני מתומכיו הגדולים של נתניהו, כן? בעיניי הוא רחוק מלהיות אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו. אבל מדובר בראש ממשלה שנתון למתקפה בלתי פוסקת מצד עיתונאים, וזו דרכו להגיב. האם זה היה פוסט ראוי? כנראה שלא. וגם לא כל כך ממלכתי. אבל כשאדם (כן, גם ראש הממשלה הוא בן אדם) מקבל כל כך הרבה מכות, חלקן מתחת לחגורה, די צפוי שהוא יעשה שימוש בכלים העומדים לרשותו כדי לתקוף חזרה.

מכתב התמיכה הזה של העיתונאים, שמחליט שראש הממשלה חצה קו אדום, הוא רק סימפטום בעיניי להיפוך משונה בתפקידם של העיתונאים, ממי שמוסרים מידע לכאלו שגם יוצרים ומכוונים אותו בהתאם לאג'נדה בה הם מאמינים. נראה כאילו התפקיד של העיתונאים, כמו שהם תופסים אותו, הוא לא רק לחשוף ולגלות מידע, אלא להיות מובילי דעת קהל, כל עוד הקהל מוטה בכיוון הנכון שהם מתווים לו.

 הבעיה היא שהקהל לא כל כך מעוניין. הקהל, כלומר אנחנו, לא עף על זה שמכתיבים לו מה לחשוב, בעיקר אם הוא נוטה להחזיק, בחלקו או ברובו, בדעות שונות מאלו שהוא רואה בתקשורת. זו, לדעתי, הסיבה שמילת השנה של מילון אוקספורד היא post-truth, כלומר, פוסט-אמת. פוסט-אמת, מסביר המילון, הוא "שם תואר המתייחס לנסיבות שבהן עובדות אובייקטיביות משפיעות פחות בעיצוב דעת הקהל מאשר הפנייה לרגש ולאמונה האישית". או בקיצור, אינטרנט ובעיקר רשתות חברתיות. בגלל שהקהל כבר לא תופס את העיתונאים כמדווחים אובייקטיביים של אירועים שמתרחשים אלא כצד מעוניין, שהדיווח שלו מוטה ומושפע מדעותיו האישיות, הוא פונה לצרוך מידע דמוי-חדשות, שלעתים קרובות הנו מסולף, ממקורות אחרים (מי אמר פייסבוק?).

 זו, לדעתי, הסיבה שטראמפ נבחר בניגוד לכל התחזיות בתקשורת, וזו גם הסיבה שהבריטים הצביעו בעד הברקזיט ושמועמד הימין הקיצוני באוסטריה היה קרוב מאי פעם לניצחון בבחירות לנשיאות . זו תנועת הבקלאש שמרבים לדבר עליה, המגמה הנגדית: נראה לנו שהעיתונות סוחבת לצד אחד? אנחנו נסחב לצד השני. כן, העדר עיתונות חופשית הוא הדבר הראשון שמצביע על קיומה של דיקטטורה, אבל מה עם דיקטטורה עיתונאית, שמושכת אך ורק לצד שנראה לה? העיתונאים שחתמו על עצומת התמיכה בדרוקר סברו שראש הממשלה חצה קו אדום, אבל התעלמו מכך שכשהם חוצים קו אדום אין מי שיאמר להם את זה. העיתונות היא אולי כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל מי שומר על כלב השמירה?

מקור : יעקב גורסד

מודעות פרסומת

ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי: "ישראל בלתי ניתנת להשמדה"

"איראן מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה איום קיומי על מדינת ישראל. יותר ויותר אנשים מתחילים לחשוב ככה"

17/11/2016, 13:45 שירות גלובס

מל"ט אמריקאי משגר טיל / צילום: יחצ

ראש המוסד התשיעי של מדינת ישראל, אפרים הלוי, התארח היום (ה') במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים ודיבר על יחסי הכוחות בין ישראל, ארה"ב ורוסיה. "אני חושב שאיראן מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה איום קיומי על מדינת ישראל. יותר ויותר אנשים מתחילים לחשוב ככה", אמר הלוי.

הלוי הוסיף: "זה לא אומר שאני לא חושב שכל מאמץ צריך להיעשות כדי למנוע מאיראן להגיע לנשק אטומי. ישראל לא ניתנת להשמדה. אם לא הצלחנו ב-70 השנים האחרונות האלה ליצור רמה מסוימת של ביטחון שיעזור לנו לעמוד בפני כל רמה של סכנה, אז אני חושב שהיינו נכשלים במשימתנו. אני מקווה שאת ההישגים שהשגנו לא נצטרך לבחון, אבל אני מאמין שישראל תשרוד כל איום".

הלוי אמר עוד: "אין שירות ביון כלשהו בעולם ואין מדינה בעולם שנאלצו להתמודד עם בעיות כשל ישראל, אף מדינה אינה מתמודדת עם בעיות כאלו. אני לא אומר שלא היו ולא יהיו לנו אבדות, לא את כולם נצליח להציל, אבל אנחנו צריכים להיות מאוד גאים בעצמנו. אם אחרי השואה איבדנו שליש מהאומה שלנו והצלחנו לקום מהעפר ולהגיע להיכן שהגענו, אף אחד לא יכול לאיים עלינו ועלינו להיות בטוחים בעצמנו שנשרוד".

בנוגע למערכת היחסים בין ישראל לשתי המעצמות, ארה"ב ורוסיה, אמר הלוי: "ארה"ב ורוסיה יהיו פה לעוד הרבה זמן והשורה התחתונה היא שאנחנו נצטרך להחליט איך אנחנו, בחוכמה וביעילות ובזהירות, ננהל את היחסים שלנו עם המעצמות. עלינו לשכוח את הקלישאות בכל הנוגע לגישה שלנו. אנחנו לא צריכים לסיים סכסוכים, אלא לחיות איתם ולצורך כך צריך לחשב מחדש את האסטרטגיה שלנו".

מקור : גלובס

גזעניוֹת וסקסיסטיות – הביתה

הפמיניסטיות הרדיקליות אומרות בלי בושה שטראמפ פסול לנשיאות כי הוא גבר לבן. צריך לשים סוף לגזענות הסקסיסטית ההפוכה הזו. דעה.

גיל רונן , י"ג באלול תשע"ו 16/09/16 14:42
יונית לוי
צילום: פלאש 90

הבלוגרית הפוליטית טל שניידר הסבירה בפייסבוק בסוף השבוע מדוע נכון לתמוך בהילארי קלינטון על פני דונלד טראמפ.

שניידר, שמתארחת מדי פעם כפרשנית לנושא הבחירות בארה"ב באולפני הטלוויזיה שלנו, ומודעת היטב למגרעותיה של קלינטון, הסבירה בפוסט שהראיון המלטף שערכה יונית לוי בערוץ 2 עם המועמדת הדמוקרטית עושה "סדר בראש".

לאחר שצפתה בראיון, נוכחה שניידר לדעת שקלינטון "רהוטה, מקצועית, מעמיקה, נינוחה", ואף "שוחה בפרטי פרטים כפי שאף גבר לבן מזדקן לפניה לא היה מסוגל ולא יהיה מסוגל".

ככה, בלי בושה, הסבירה שניידר – שזכתה ב-2012 בפרס אגודת העיתונאים למצוינות בעיתונות הדיגיטלית – ששום גבר לבן (ומזדקן) לא יכול להיות נשיא טוב יותר מהילארי, שהיא כידוע אישה לבנה (וצעירה מטראמפ בשנה אחת). זאת, מעצם היותו גבר, לבן, ומזדקן. ישנה אמירה יותר גזענית, סקסיסטית (ו"אייג'יסטית", כפי שנהוג כיום לקרוא לעלבונות על רקע גיל מתקדם) מזו?

בפיסקה הבאה ייחסה שניידר לטראמפ "גזענות" ו"אמירות מטורפות". ואת הדבשת הענקית שעל גבה, לא ראתה.

גזענות הפוכה

כשחושבים על זה, הפוסט הקצר של שניידר, ביחד עם הראיון החנפני של לוי, מגלמים בתוכם את כל מה שגרוע ומסוכן בתנועה הפמיניסטית-רדיקלית. לוי לא שאלה את הילארי דבר וחצי דבר על הפרשיות שרודפות אותה, מהן עולה כי היא שקרנית סדרתית וכי הפקירה את ביטחון המדינה. היא גם לא הקשתה עליה בכל הקשור לגרעין האיראני, למרות שאותו גרעין מיועד להתפוצץ מעל ראשה של יונית בדיוק כפי שהוא מיועד להתפוצץ מעל כל אחד מאיתנו.

מדוע? כי הילארי היא אישה, והיא פמיניסטית כמוה. ומדוע התחנפה לוי לאובמה בשנים שקדמו? כי הוא שחור, ומבחינת תחליף המוסר הקרוי "תקינות פוליטית", נשים ושחורים זה אחלה (כל זמן שהם לא בימין), וגברים לבנים זה רע. הפמיניסטיות מהאסכולה הרדיקלית הן כל כך לא גזעניות ולא-סקסיסטיות, שהן פשוט מאוד גזעניות וסקסיסטיות קיצוניות, רק בכיוון ההפוך.

נגד גברים לבנים צילום: צילום מסך

במדינה שלנו, התקינוּת הפוליטית מתייגת את הנשים והערבים כאוכלוסיות מועדפות. וכאשר פלח גדול מהאוכלוסייה מושפע מהאידיאולוגיה האנטי-לאומית הזו, ומיישם אותה בתפקידי שררה, כולל במערכת אכיפת החוק והתקשורת, המדינה כולה בבעיה. הפמיניסטיות בתקשורת מחליטות במידה רבה מה הציבור יראה ומה לא יראה, מה נדע ומה לא נדע. זהו ריקבון מסוכן מאוד.

ולכן אנחנו, במדור "הקרב על המשפחה", מצביעים שוב ושוב על עוולות הפמיניזם הרדיקלי. ודאי שלא בגלל "שנאת נשים" כלשהי.

בכתבות שלנו, אנו מראים שבזמן שהפמיניסטיות טוענות שהדת וה"פטריארכיה" מדירות נשים ומפלות אותן לרעה, ההתאכזרות של המערכת הפמיניסטית לגברים, כפי שהיא מתבטאת בבתי המשפט למשפחה, במשטר תלונות השווא ו"מרכזי הקשר", בחקיקה ועוד, גרועה פי כמה מהאטימות הקשה ביותר שניתן לייחס לבתי הדין, כלפי נשים ובכלל. ושהאכזריות והטירוף הזה פוגעים גם בילדים, ובנשים עצמן.

במילים אחרות: לקדם נשים לעמדות כוח ושררה זה נשמע יפה ושוויוני בתיאוריה, אבל אם זה אומר שאנחנו מקדמים במקביל אידיאולוגיה מוטרפת, שהיא הרבה יותר גזענית וסקסיסטית מהתרבות שהיא נלחמת בה, אז טעינו, והוטעינו, בגדול. חשבנו שאנחנו מקדמים שוויון. בפועל, קידמנו לעמדות מפתח כת של שנאה מופרעת ומסוכנת.

שניידר לא מגיבה

פנינו אל שניידר ביום שישי וציינו כי לכאורה, מה שכתבה מהווה גזענות ומיזאנדריה (שנאת גברים). היא טרם מצאה לנכון להגיב.

מקור : ערוץ 7