מי שומר על כלב השמירה?


14.12.2016

הסתכלתי, קצת בפליאה אני חייב להגיד, על עצומת התמיכה של העיתונאים בעיתונאי רביב דרוקר, לאחר שראש הממשלה נתניהו פרסם בפייסבוק שלו פוסט שתקף את דרוקר. "ראש הממשלה חצה קו אדום", טענו העיתונאים, שכנראה חשים שהם לא חוצים שום קווים אדומים. עכשיו, אי אפשר לחשוד בי שאני מתומכיו הגדולים של נתניהו, כן? בעיניי הוא רחוק מלהיות אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו. אבל מדובר בראש ממשלה שנתון למתקפה בלתי פוסקת מצד עיתונאים, וזו דרכו להגיב. האם זה היה פוסט ראוי? כנראה שלא. וגם לא כל כך ממלכתי. אבל כשאדם (כן, גם ראש הממשלה הוא בן אדם) מקבל כל כך הרבה מכות, חלקן מתחת לחגורה, די צפוי שהוא יעשה שימוש בכלים העומדים לרשותו כדי לתקוף חזרה.

מכתב התמיכה הזה של העיתונאים, שמחליט שראש הממשלה חצה קו אדום, הוא רק סימפטום בעיניי להיפוך משונה בתפקידם של העיתונאים, ממי שמוסרים מידע לכאלו שגם יוצרים ומכוונים אותו בהתאם לאג'נדה בה הם מאמינים. נראה כאילו התפקיד של העיתונאים, כמו שהם תופסים אותו, הוא לא רק לחשוף ולגלות מידע, אלא להיות מובילי דעת קהל, כל עוד הקהל מוטה בכיוון הנכון שהם מתווים לו.

 הבעיה היא שהקהל לא כל כך מעוניין. הקהל, כלומר אנחנו, לא עף על זה שמכתיבים לו מה לחשוב, בעיקר אם הוא נוטה להחזיק, בחלקו או ברובו, בדעות שונות מאלו שהוא רואה בתקשורת. זו, לדעתי, הסיבה שמילת השנה של מילון אוקספורד היא post-truth, כלומר, פוסט-אמת. פוסט-אמת, מסביר המילון, הוא "שם תואר המתייחס לנסיבות שבהן עובדות אובייקטיביות משפיעות פחות בעיצוב דעת הקהל מאשר הפנייה לרגש ולאמונה האישית". או בקיצור, אינטרנט ובעיקר רשתות חברתיות. בגלל שהקהל כבר לא תופס את העיתונאים כמדווחים אובייקטיביים של אירועים שמתרחשים אלא כצד מעוניין, שהדיווח שלו מוטה ומושפע מדעותיו האישיות, הוא פונה לצרוך מידע דמוי-חדשות, שלעתים קרובות הנו מסולף, ממקורות אחרים (מי אמר פייסבוק?).

 זו, לדעתי, הסיבה שטראמפ נבחר בניגוד לכל התחזיות בתקשורת, וזו גם הסיבה שהבריטים הצביעו בעד הברקזיט ושמועמד הימין הקיצוני באוסטריה היה קרוב מאי פעם לניצחון בבחירות לנשיאות . זו תנועת הבקלאש שמרבים לדבר עליה, המגמה הנגדית: נראה לנו שהעיתונות סוחבת לצד אחד? אנחנו נסחב לצד השני. כן, העדר עיתונות חופשית הוא הדבר הראשון שמצביע על קיומה של דיקטטורה, אבל מה עם דיקטטורה עיתונאית, שמושכת אך ורק לצד שנראה לה? העיתונאים שחתמו על עצומת התמיכה בדרוקר סברו שראש הממשלה חצה קו אדום, אבל התעלמו מכך שכשהם חוצים קו אדום אין מי שיאמר להם את זה. העיתונות היא אולי כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל מי שומר על כלב השמירה?

מקור : יעקב גורסד

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s