בשל טענה לטעות בכותרת: שופט סירב 3 פעמים לקבל עדות אם שכולה


הנציב ריבלין מצא כמוצדקת תלונה נגד שופט שסירב מטעמים פרוצדורליים לאפשר לאם שכולה וחולה סופנית למסור עדות מוקדמת בתביעת בתה שנפטרה ■ "הממד האנושי נעדר כאן"

07/09/2016, 06:49  חן מענית  

אליעזר ריבלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי

אליעזר ריבלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי

מלאכת השיפוט היא מלאכה סבוכה ומורכבת. שופט טוב צריך להיות ניחן בתכונות ובכישורים רבים כמו מזג שיפוטי, ידע רב, יכולת להבדיל בין עיקר לטפל, וחשוב מכול – ביכולת להקשיב לכל אדם ולגלות אמפתיה למצוקותיו.

אמנם, השופטים צריכים לנהל את התיקים שנדונים בפניהם על סמך סדרי הדין שקבע המחוקק, אבל אל להם להעמיד את הפרוצדורה (הנוקשה) לפני המהות, שכן הפרוצדורה בעצמה יכולה לגרום לעיוות דין ולכאב.

דוגמה בולטת וחריגה להתנהגות אטומה של שופט, נמצאת בתלונה שהתקבלה לאחרונה על-ידי נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אליעזר ריבלין.

במקרה זה ריבלין מצא כמוצדקת תלונה שהוגשה נגד שופט, שבשל טעמים פרוצדורליים של טעות בכותרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט, הוא סירב לדון בבקשה של אם שכולה, ששכבה על ערש-דווי, לאפשר לה למסור עדות מוקדמת בתביעת בתה הקטינה שנפטרה. ריבלין נזף בשופט, תוך שהביע צער על כך ש"הממד האנושי נעדר מדרך הטיפול של השופט במתלונן".

נציב התלונות ביקר את בחירתו של השופט "להיצמד לדקדוקי עניות ועל היעדר הממד האנושי בטיפול בתיק", וציין כי "טוב לו לשופט שיניח לדקדוקי ניסוח במקום שבו החיים עצמם הולכים ואוזלים".

התלונה נסבה על התנהלותו של שופט בתיק אזרחי שהוגש בגין מותה של ילדה. התובעים, הוריה של הילדה, הגישו לבית המשפט בקשה מוסכמת באשר לדרך העדתה של אם הילדה שנפטרה, שהיא עצמה חלתה למרבה הצער במחלה סופנית.

לבקשה צורף תצהיר עדותה הראשית של האם, ובית המשפט התבקש, בסמכות המוקנית לו, להורות על הגשת תצהיר עדותה הראשית של האם החולה במסגרת עדות מוקדמת. זאת, מפאת מחלה קשה שבה לקתה ומצבה הרפואי המתדרדר.

בבקשה המוסכמת (ההסדר הדיוני) כתבו הצדדים, בין היתר, כי "רופאיה של האם קבעו כי אפסו סיכויי החלמתה, ובנוסף מצבה הרפואי מידרדר, מהווים טעם מספיק המצדיק את הגשת התצהיר כבר עתה".

מפאת החשש שמסיבה כלשהי בית המשפט לא יקבל את ההסדר הדיוני והחשש שמא האם תלך לעולמה קודם שתעיד, או קודם שיתקבל תצהירה כראיה, הוסיפו התובעים בקשה חלופית – לקבוע מועד לעדותה המיידית ולחקירתה הנגדית.

מסתבר כי במקום לאפשר לאם המסכנה למסור את עדותה באופן מהיר, דחה השופט את הבקשה, תוך שכתב כי "ההליך עדיין אינו קרוב כלל לשלב שבו תידונה שאלות הנוגעות לאופן הבאת הראיות". כן הוסיף השופט בהחלטתו כי הנושאים הנוגעים להתנהלות הראייתית יידונו "בבוא העת" בפני הרכב השופטים שעל שולחנו יונח ההליך.

בו-ביום הגישו התובעים בקשה לעיון מחדש בבקשתם למסירת עדות מוקדמת של האם החולה. הם שבו והטעימו כי האם מצויה על ערש-דווי, וכי אם עדותה לא תתקבל או לא תיחקר כעת בחקירה נגדית, קיים חשש שהיא לא תוכל להעיד, וניהול ההליך ייפגע.

התובעים הדגישו בנוסף כי הם מודעים לעובדה שטרם הגיע שלב הבאת הראיות, ומשום כך ציינו כי הבקשה הוגשה בהתאם לתקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לשופט להורות על גביית עדות מוקדמת באופן מיידי.

אמנם ניתן היה לצפות שכעת סוף-סוף יבין השופט את המצב הרגיש וייעתר לבקשה האנושית הבסיסית; אולם השופט בחר לנהוג אחרת ונתן החלטה נוספת, שבה כתב כי "לא ניתן להבין" את בקשת התובעים, וכי אם הם מבקשים להעיד את האם בהליך עדות מוקדמת – עליהם לציין זאת במפורש בכותרת בקשתם.

בצר להם, נאלצו התובעים להגיש באותו היום הבהרה נוספת לבקשתם, שבה הדגישו כי הבקשה היא לעדות מוקדמת של האם, כשהצדדים מסכימים כי רק תצהירה יוגש. כן ציינו שוב את הדחיפות הרבה בקבלת החלטה, בשל מצבה של האם.

גם בפעם הזו, השלישית, דחה השופט את הבקשה וחזר על קביעתו כי הרכב השופטים העתידי שבפניו יובא התיק ישקול את ההסכמות בבוא היום, "גם אם לבטח, אין הוא מחויב בכך, לכבדן".

על ההחלטות התמוהות הללו נאלצו התובעים להגיש ערעור. הערעור התקבל על-ידי הערכאה שמעל, ונקבע כי בשל מצבה של האם ולאור ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים, לא הייתה כל הצדקה של השופט שלא להיעתר לבקשה למתן עדות מוקדמת.

בעקבות הדברים הללו הגיש פרקליטה של האם החולה תלונה נגד השופט הנוקשה לנציב תלונות הציבור על שופטים נגד השופט. בתלונתו טען עורך הדין, בין היתר, כי השופט התעלם במופגן מבקשת התובעים להעיד את האם, וכי לא החליט בבקשה לגופה, אלא קבע כי היא אינה ברורה, וכי עליה להיות מוגשת באופן אחר.

לדברי עורך הדין, השופט גרם לו ולתובעים עוגמת-נפש גדולה מאוד, מתח רב ומיותר, בזבוז זמן עבודה יקר והוצאות כספיות בגין הערעור שנצרכו להגיש. לטענתו, "השופט התחמק בבוטות מלדון בבקשה צודקת ומוסכמת להעיד בעדות ראשית אישה על ערש-דווי".

בתגובתו לתלונה מסר השופט לנציב ריבלין כי הוא לא היה אמור לתת החלטה בבקשה שאינה ברורה לו. עוד טען השופט להגנתו כי "אין כל סיבה שניתן להעלותה על הדעת מדוע לא הייתי מאשר את הסכמת הצדדים, ובלבד שהבנתי אותה".

השופט בא בטענות אל התובעים וכתב לריבלין כי כאשר בעל-דין מבקש עדות מוקדמת, "ראוי שיכתוב זאת במפורש בכותרת בקשתו… נכון להימנע מכותרת שיש בה כדי לבלבל".

הנציב ריבלין דחה את טענות השופט וקיבל את תלונת התובעים, תוך שמתח על השופט ביקורת נוקבת. "קל להבין את התרעומת שבפי המתלונן. ניתן לראות כי קשה היה למתלונן לעמוד על הקושי שהיה לשופט בהבנת הנקרא. עובדה היא שבית המשפט של ערעור לא התקשה לעמוד על טיב הבקשה ואף קיבל אותה".

ריבלין הוסיף וכתב כי מצער הדבר שאת הסבריו המפורטים שנתן השופט בתגובתו לתלונה, הוא לא טרח להביא בפני התובעים. "תחת להיתפס ללשון החסרה שבכותרת הבקשה ולהיתלות בדקדוקי עניות, ובכך להימנע מלהתייחס לבקשה לגופה – ראוי היה שהשופט ייתן החלטה קצרה, מיידית וברורה", כתב ריבלין.

הנציב ציין עוד כי בנסיבות העניין שהן טרגיות לכל הדעות, היה מקום לפתור במהירות את הקושי שנוצר כתוצאה ממצבה הקשה של האם. בית המשפט שלערעור פתר את הנושא במחי החלטה קצרה ופשוטה. נראה כי הנסיבות האנושיות הקשות עמדו לנגד עיני בית המשפט שלערעור".

הנציב הביע את צערו על כך שהממד האנושי נעדר מדרך הטיפול של השופט במקרה הרגיש הזה. "טוב לו לשופט שיניח לדקדוקי ניסוח במקום שבו החיים עצמם הולכים ואוזלים", סיכם ריבלין, וקבע כי "התלונה נמצאה מוצדקת".

מקור : גלובס

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s