הרף העליון של גרוניס: לאיים בפנייה לאו"ם והשוואת המדינה לחמאס


כשלנשיא בית המשפט העליון נמאס מעותרים סדרתיים שממטירים בקשות על המערכת, משתמשים בשפה בוטה ומסרבים לקבל את סופיות הדיון – הוא מטיל עליהם הוצאות משפט ■ 13 בקשות שהוגשו ביום אחד 
עלו לעותר הסדרתי 10,000 שקל

לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, אין יותר מדי סבלנות לעותרים הסדרתיים שמציפים את בית המשפט בבקשות סרק ולעתים משתמשים, לדעתו, בשפה לא ראויה. בשתי החלטות שנתן בסוף השבוע האחרון הוא לא הסתיר את התרעומת שלו על כך והציג את הפתרון מבחינתו – חיוב בהוצאות משפט.

החלטה אחת שניתנה ביום חמישי שעבר, מתייחסת לעותר מייק ואן קול, שרק בשנתיים האחרונות הגיש 70 הליכים שונים ועליו מעיד גרוניס כי הוא "מתדיין סדרתי המגיש הליכים רבים מספור לבית המשפט העליון ולערכאות אחרות". גרוניס מתח ביקורת נוקבת על התנהלותו של ואן קול וחייב אותו בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 שקל לטובת אוצר המדינה. להחלטתו הצטרפו שני חברי ההרכב הנוספים, חנן מלצר ונעם סולברג.

"אין כל מקום שבית המשפט ישחית זמן שיפוטי רב בטיפול בבקשות סרק המוגשות על ידי העותר חדשות לבקרים, לרבות בהליכים שהסתיימו", מדגיש גרוניס ומוסיף כי "מעבר לבזבוז הזמן השיפוטי נדרשת גם המזכירות להשקיע משאבים לא מבוטלים בטיפול בבקשות וזאת ללא כל הצדקה".


נשיא בית המשפט העליון צילום אמיל סלמן

גרוניס מציין כי ואן קול מפגין התעלמות מוחלטת מעיקרון סופיות הדיון, בכך שהוא מגיש באופן חוזר ונשנה בקשות סרק שונות בהליכים שהסתיימו – בקשות להבהרה, בקשות לביטול החלטות, בקשות לעיון חוזר ולחידוש דיונים ויוצא שסך כל ההליכים והבקשות מטעמו הוא חריג ויוצא דופן בכל קנה מידה. "התנהלות זו של העותר אין לה בסיס בדין. היא עומדת בניגוד גמור לעיקרון סופיות הדיון, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט", הוא קובע.

גרוניס מנצל את ההזדמנות ומתייחס גם לנוסח הבקשות של ואן קול. הוא מציין כי זה האחרון "מנסח את בקשותיו ואת 'דרישותיו' בלשון בוטה, לעתים אף תוך ניסיון להלך אימים על בית המשפט". לדבריו, "התנהלות זו יש לראותה בחומרה רבה. אין לאפשר מצב שבו פניותיו של העותר לבית המשפט מהוות פעם אחר פעם במה להשתלחויות ולאיומים כלפי בית המשפט, שופטיו ורשמיו".

הקש ששבר את גב הגמל במקרה הזה היה כנראה העובדה שיום קודם לכן הגיש ואן קול יותר מ–13 בקשות ודרישות בהליכים שונים שהטיפול בהם הסתיים. בחלק מהבקשות הוא העלה את דרישתו לחקירה של שיבוש הליכי משפט, בבקשות אחרות הוא דורש בין היתר לשקול מחדש פסקי דין שניתנו בעניינו, להבהיר החלטות שניתנו ולפסוק לו הוצאות.

גרוניס הורה למזכירות להשיב לוואן קול את אסופת הבקשות שהגיש. "גם הפעם לא בחל בניסוחים שאינם ראויים בכתבי טענות המוגשים לבית המשפט, והוא שב ומאיים כי ינקוט בהליכים שונים – כגון פנייה לאו"ם והגשת תלונות ותביעות אישיות – אם בית המשפט לא ישעה לדרישותיו".

בנוסף, מורה גרוניס למזכירות שלא לקבל ממנו יותר בקשות בהליכים שהסתיימו: "מדובר בבעל דין שהוא מתדיין סדרתי, המטריד את בית המשפט בבקשות שאין להן יסוד בדין וגורם לבזבוז של זמן שיפוטי ומתנסח בדרך שאינה הולמת פניה לערכאות". כמו כן, הוא מדגיש כי בית המשפט לא יזקק להליכים שיגיש העותר שינוסחו בלשון בלתי ראויה שיש בה משום השתלחות בבית המשפט או ניסיון להלך אימים.

באותו היום, כתב גרוניס החלטה נוספת וגם בה ביקורת נוקבת, הפעם על התנהלותו של עו"ד דב אבן אור והורה לו לנמק מדוע לא יוטלו עליו הוצאות אישיות שישלם בעצמו. גם השפה בה נקט אבן אור לא מצאה חן בעיני גרוניס. "בא כוח העותרים השתמש בלשון בלתי מקובלת" הדגיש "כך באחת ההודעות צוין כי "התנהלות שכזו מצד המדינה כלפי אזרחיה הינה התעמרות (לא צריך את חמאס כדי לאיים על שלימות המדינה, גם ירי 'ידידותי' בתוך נגמ"ש מהווה איום קיומי)". אבן אור נימק זאת בטענה כי "הגיעו מים עד נפש".

עו"ד אבן אור ייצג קבוצה של עותרים שהגישה לבג"ץ עתירה נגד משרד המשפטים ורשות הגבייה והאכיפה. בעתירה נטען כי החלטות של רשמי ההוצאה לפועל שאורכן עולה על 17 שורות לא נשלחות לחייבים. עתירה זו נמחקה ביוני האחרון לאחר שהתברר כי בהוצאה לפועל החלו לשלוח גם החלטות כאלה לחייבים ולאחר שלא נמצא ממש בטענות אחרות.

אבל העותרים לא הסתפקו בכך. לאחר מתן פסק הדין הם הגישו לא פחות משבע הודעות נוספות כולל בקשות לביטול פסק הדין והביאו דוגמאות לכך שמספר החלטות שאורכן עולה על 17 שורות לא נשלחו לחייבים בדואר על ידי לשכות ההוצאה לפועל. הם טענו כי זה מצביע על קיומו של מצג שווא. בנוסף, ניצלו העותרים את ההזדמנות להעלות טענות נוספות כמו, למשל, טענה שנפלה טעות בחישובי הריבית וההצמדה וטענה שנפלה טעות לטענתם באופן הטמעתה של מערכת ההוצאה לפועל. העותרים ביקשו את ביטולו של פסק הדין וגם למנות את מנהלת משרד המשפטים כדי שתוודא כי כל החלטה שניתנת על ידי רשמי ההוצאה לפועל תישלח באופן אוטומטי בדואר לחייבים.

בתגובה, הבהירו ברשות הגבייה והאכיפה כי מאז שהתקינו את המערכת בהוצאה לפועל הם שלחו 45,359 החלטות שאורכן עלה על 17 שורות לחייבים והדגישו כי אי שליחתה של החלטה מסוימת נבעה מתקלה בהגדרת סוגי ההחלטות שישלחו שתוקנה באופן מיידי.

גרוניס דחה את הבקשה ולהחלטתו הצטרפו השופטים ניל הנדל ודפנה ברק ארז. הוא הדגיש כי טענות הנוגעות לאופן התקנתה של מערכת המחשוב החדשה ולתקלות הקיימות בה, חורגות מגדרי העתירה ואין זה מקום להעלותן ובפני העותרים פתוחה הדרך לפנות לרשות האכיפה והגבייה כדי שתפעל לתקנן.

"אין יד מכוונת"

גרוניס ידוע בפורמליזם שלו והוא מקפיד על יעילות דיונית. כך למשל, באחרונה הוא פרסם נוהל חדש שקבע כי בתי המשפט ינקטו גישה קשוחה יותר מבעבר בנוגע לבקשות של בעלי דין או עורכי דינם לדחות דיונים שנקבעו. הנוהל הזה גרר לא מעט ביקורת בקרב עורכי הדין.

במקרה זה, פסיקת ההוצאות משמשת את גרוניס כדי למנוע הליכי סרק והתנהלות לא ראויה אך יש כאלה שסבורים כי הוצאות משפט הן כלי מסוכן שעשוי להדיר אזרחים ממימוש זכותם לגישה לערכאות. ח"כ זהבה גלאון (מרצ) טוענת כי "נושא הוצאות המשפט הנפסקות בישראל הוא פרוץ לגמרי". גלאון לא מכוונת את דבריה למקרים של תובעים סדרתיים כמו אלה, אבל מבחינתה יש להסדיר את התחום. "אין כל יד מכוונת באשר למדיניות פסיקת ההוצאות, וכשכבר יש יד מכוונת – אז הרי זו יד שמבקשת להדיר אזרחים ממימוש זכותם לגישה לערכאות", היא טוענת.

יו
יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון מיכל פתאל >

גלאון פנתה באחרונה למבקר המדינה, יוסף שפירא, בבקשה לבחון את מדיניות פסיקת הוצאות משפט בישראל ואת קבלת ההחלטות בתחום זה בשנים האחרונות. לדבריה, מחקרים חדשים מעלים כי הטלת הוצאות משפט גבוהות הפכו להיות מגמה של בתי המשפט בישראל והם כלי חדש, שבאמצעותו מנסים בתי המשפט להצר את זכותם של אזרחים לגשת אליהם.

"הטלת הוצאות משפט גבוהות יוצרת גם אפקט מצנן למימוש זכות הגישה לערכאות, שכן אזרחים יחששו לגשת לבית המשפט ויחששו מהוצאות משפט גבוהות ולא סבירות", טוענת גלאון. "הדבר משמעותי יותר ביחס לארגוני חברה אזרחית שמתבססים על תרומות או אוכלוסיות מוחלשות שיחששו להגיע לבתי המשפט, שכן פסיקת הוצאות גבוהה עלולה למוטט אותם כלכלית".

גלאון ביצעה מחקר שמבוסס על נתונים שקיבלה ממשרד המשפטים בנוגע להוצאות משפט שהוטלו בבתי המשפט השונים בין מאי 2010 ליוני 2014. מנתונים אלה עולה כי בתקופה זו נפסקו הוצאות משפט בסך של יותר מ–65 מיליון שקל.

גלאון טוענת כי קיים חשש שמא הרצון של בית המשפט העליון לצמצם את זכות העמידה בבג"ץ, השפיעה על מדיניותו הכללית בפסיקת הוצאות לצדדים הבאים בפניו. זאת, לדבריה מכיוון שמהנתונים עולה כי בבית המשפט העליון ממוצע הוצאות המשפט שנפסקו ליחיד ב–2010–2011 (512 תיקים) הוא 2,007 שקל, לעומת 3,766 שקל ב–2012–2014 (453 תיקים) — עלייה של 88%.

היא מוסיפה כי מגמה זו של בית המשפט העליון משפיעה על פסיקת ההוצאות בכל מערכת המשפט. על פי המחקר, מניתוח של כלל הוצאות המשפט שנפסקו ב–2010–2011 לעומת 2012–2014 עולה כי ממוצע ההוצאות גדל מ–2,975 שקל (5,981 תיקים) ל-3,486 שקל (7,403 תיקם) – עלייה של כ–17%.

גלאון טוענת כי התוצאות מראות "עד כמה נעדרת מדיניות בתי המשפט אחידות או שיקול דעת, וכמה אכן יש שינוי משמעותי בשנים האחרונות ביחס לפסיקת הוצאות המשפט". לדבריה, "הניסיון לצמצם את זכות הגישה לערכאות מגיע על חשבון ארגוני חברה אזרחית, על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, והכל – ללא כל בקרה, שקיפות או פיקוח".

מקור : Themarker

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s