משרד הרווחה סוחר בבנה של האמא ר' לאימוץ סגור


סיפורה הבלתי נתפס של אם שהופרדה מבנה, למרות שדוח סוציאלי מחודש מץ 2014 קובע כי היא "בעלת מסוגלות הורית טובה ובריאה".

בפרוטוקול ועדת החלטה נאמר כי הבן צריך להיות עם אמו, וכי:

"בכל יום שהוא אצל משפחת האומנה, נגרם לו סבל".

למרות כל זאת, רשויות הרווחה, כאילו בשם טובת הילד, משאירים את הילד במשפחה בה נגרם לו סבל ולא נותנים לאם המסורה לראות אותו בכלל!

ר' בת 19, אם שהופרדה מבנה הפעוט, מספרת:

בגיל 15 וחצי נכנסתי להריון ואמא שלי תמכה בי מאוד, ואמרה שכל דבר שאני אחליט היא תלך איתי, העדפתי ללדת אותו, כי ידעתי שאני אוכל להעניק לו את מה שהוא צריך.

אתה רואה את הילד שלך, את התינוק שלך, וכאילו אין דבר יותר טוב מזה.

גרתי שנה אצל אמא שלי יחד עם הילד. היה לי קשה, לא הסתדרתי עם אמא שלי ופניתי לרווחה לעזרה.

העבירו אותי לאומנה יחד עם הילד, יומיים לפני שמלאה לו שנה, הגבר שם הטריד אותי מינית והוציאו אותנו משם דחוף.

ביקשתי שלא ישימו אותי במשפחה דתיה, כי ידעתי שיהיה לי קשה להתאקלם שם, ובגלל שלא היתה לי ברירה, לא היה לי מקום אחר, אמרתי יאללה. בגלל שהם דתיים הייתי צריכה להתלבש צנוע ובשבתות אם הייתי רוצה לטייל עם הילד, הייתי חייבת ללבוש חצאיות ארוכות, הייתי פשוט חייבת לחיות את החיים שהם חיים.

הייתי לוקחת אותו לגני שעשועים, הייתי משחקת איתו בבית, בחצר, מלמדת אותו דברים, קוראת לו סיפורים, שרה לו, יום אחד הכרתי בחור.

הם אנשים דתיים, מבחינתם לא קיים דבר כזה שבחורה יוצאת עם בחור. סיפרתי לה. כמה ימים אחרי, ביום רביעי או חמישי, היא פשוט אומרת שבגלל שיש לי חבר, ירדתי מהפסים, אני לא לומדת, אני לא נותנת יחס לבן שלי, אני מזניחה אותו. אני בחיים שלי לא הזנחתי את הבן שלי, בחיים.

הם בעצם הפרידו אותנו.

ומאז אני רואה אותו רק 4 שעות בשבוע ואחת לשלושה שבועות מקבלת אותו לשישי-שבת. זה ככה כבר שלושה חודשים כמעט.

עורכת דינה של האם נועה מיכאלי אומרת:

"פקידת הסעד היא גם דתיה. לפי דעתי זה גם משפיע על הדרך שהיא רואה דברים. כי לחשוב על הפרחה הקטנה הזאת שבגיל 15 נכנסת להריון, יולדת ברוב חוצפתה, לא נותנת לאימוץ, ועוד יש לה חבר, זה דבר נורא. הרי איך היא יכולה להיות אמא?"

האם ממשיכה ומספרת:

כשאני בביקורים עם הילד, לוקח לי זמן להרגיע אותו, להגיד לו שהכל בסדר, שאני איתו, שהכל בסדר. אמא שלו יום אחד פשוט מבחינתו פשוט קמה והלכה לו. למה זה מגיע לו?

עורכת דינה של האם נועה מיכאלי מצטטת מתוך דוח סוציאלי מיום 3.3.14:

"גידלה אותו באהבה רבה והשקיעה בו את כל כולה, והוכיחה מסוגלות הורית טובה ובריאה. כל יום במשפחת האומנה גורם לו סבל".

האם ממשיכה ומספרת:

היום היחסים עם אמא שלי טובים ויש לי איפה לגור. אמא שלי מוכנה לקבל אותנו.

עורכת דינה של האם נועה מיכאלי מספרת:

"הגיעו אלי, בפאניקה גדולה ר' ואמא שלה, שאותה הכרתי קודם, ואמרו שהולכים לקחת את הבן של ר' לאימוץ. ואני מכירה את העניין הזה שקליינט שלי אומר משהו אחד אח"כ יבוא לי עם משהו אחר. במקרה כל כך רגיש אמרתי שאני אבדוק.

התקשרתי לרווחה, אחרי שקראתי את המסמכים שקיבלתי הייתי המומה, פשוט הייתי המומה. למשל, יושבת בישיבת החלטה יחד עם האמא הצעירה שכרגע הפרידו אותה מהבן שלה, יושבת נציגת השירות למען הילד ואומרת: "הילד מאוד נפגע, את נעלמת לו".  היא אומרת את זה לאמא הצעירה.
אז ר' עונה לה: "אני לא נעלמתי לו, אני התבקשתי לצאת".

ואז באיזשהו שלב אומרת הנציגה: "האימוץ לדעתי מאוד רלוונטי".

אני לא נולדתי אתמול. אני מתעוררת בלילה ולא מצליחה להירדם.

פתאום נבנתה לי איזו מציאות ממש מפחידה, איך סוגרים על האמא הזאת, אומרת עו"ד נועה מיכאלי.

האם מוסיפה ואומרת:

משום מקום המפקחת אמרה שהיא שוקלת להעביר אותו לאימוץ. יכול להיות שאני לא אראה את הילד שלי. ולמה? סתם. סתם, כי משפחת האומנה שגרתי אצלם אמרו, אמרו דברים.

אני אמא טובה ואתם מרחיקים ממני את הילד שלי? למה?

לפני ימים אחדים הודיעה פקידת הסעד ל- ר' שכל המפגשים העתידיים עם בנה בוטלו בשל מצבה הנפשי. היא לא פגשה את ר'. אף איש מקצוע לא פגש אותה, וכשניסתה ר' לברר על איזה מצב נפשי היא מדברת, לא קיבלה תשובה. על אף שהיא אמא מסורה עלולה ר' לאבד את בנה.

מקור : חדשות רווחה – לשכת רווחה גבעתיים – לשכת רווחה רמת גן – מידעון לאזרח

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s